מדרש לקח טוב, בראשית א:ג

1ויאמר אלהים יהי אור. לפי שהיה חשך על פני תהום אמר יהי אור. משל למלך שבנה היכל והוא סגור ומסוגר מכל דפניו אמר להדליק בו נר. ואע"פ שקודם זה האור נהורא עמיה שרי. וכן אמר דוד ה' אלהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת. עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה (תהלים קד א ב). למדך הכתוב שהשכינה כולה אור. ומאור השכינה ברא האור לבאי עולם ביום ראשון להאיר לעולם. שנא' ויאמר אלהים יהי אור.

2ויש אומרים האור הזה מן המים. שכן כתיב מרחפת על פני המים. וכתיב ויאמר אלהים יהי אור. וכן מצינו בהרבה מקומות נקראו אור. שנא' ואורו על כנפות הארץ (איוב לז ג). ואומר יפיץ ענן אורו (שם שם יא). ואומר על כפים כסה אור (שם לו לב). וכן כל מאור העינים הם המים שבעינים. וכה"א כלו בדמעות עיני (איכה ב יא).

3ויהי אור. לא אמר ויהי כן. כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן. אלא ויהי אור. לפי שהאור ברא הקב"ה ביום ראשון. שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקב"ה ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם. גנזו לצדיקים. שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו). ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא).

4ד"א ויהי אור. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. שנאמר אור זרוע לצדיק.