מדרש לקח טוב, בראשית ב:יב

1הבדולח. הוא יוהר.

2פישון. שהוא פושה והולך בנחת שהוא נהר שלום.

3גיחון. מגיח בגבורה.

4חדקל. חד וקל.

5פרת. שמימיו פרין ורבין. והוא נהר רביעי. ואם תאמר הא כתיב עד הנהר הגדול נהר פרת (דברים א ז). מפני כבוד ארץ ישראל נקרא לשם גדול. היינו דאמרי אינשי זיל לגבי דהינא ואידהן. ויש אומרים עבדא דמלכא כמלכא.

6+5ט) ויקח ה' אלהים את האדם. בגזירתו.

7ויניחהו בגן עדן. בגן שמו.

8לעבדה ולשמרה. והלא גן לשון זכר. אלא לעבדה ולשמרה האדמה של גן.

9ד"א לעבדה ולשמרה. (מג) המצות שציוהו. שנא' ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל.

10א"ר יוחנן שבעה מצות נצטוה אדם הראשון. (מד) ויצו. אלו הדינים. וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט). ה' זו ברכת השם וכה"א ונוקב שם ה' מות יומת (ויקרא כד טז). אלהים. זו ע"ז. שנא' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ג). על האדם. זו שפיכת הדמים. שנא' שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו). לאמר. זה גילוי עריות. וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו (ירמיה ג א). מכל עץ הגן. ולא גזל. אכל תאכל. ולא אבר מן החי. כי כל אלה הן מצות הדעת. שאפי' לא נתנה תורה לישראל נוהגין היו בהם הדורות לשמרן מדעתן. וכן הוא אומר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט). כי אנשי דור המבול מפני החמס נתחתם עליהם גזר דין שלא היו נוהגין על המשפטים. ברכת השם. עברו דור הפלגה ולקו שנא' ונעשה לנו שם (בראשית יא ד). שכפרו בעיקר. ע"ז הי' זריז בו איוב. שנא' אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשת ידי לפי גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל (איוב לא כו כז). שלא עבד לא לשמש ולא לירח. מכלל שהיו אחרים עובדים. שפיכת דמים נענש בו קין. גילוי עריות נענש בו אבימלך. דכתיב השב אשת האיש (בראשית כ ז). ואומר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (שם לט ט). גזל הוא החמס. אבר מן החי. שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (שם ט ד). וכל אלה שהוזכרנו עונשן לא ענש הקב"ה אלא אם כן הזהיר. למדנו כי נצטוה אדם הראשון בכל אלה.

11ד"א לעבדה ולשמרה. מה שאמר לו לא תאכל ממנו כי ביום אכלך מות תמות. כלומר ביום אכלך ממנו תתחייב למות.

12ד"א כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתה לו מיתה לתולדותיו.

13ד"א יום של הקב"ה אלף שנים. שנא' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ ד). ומצינו כי חיה תתק"ל שנים. ונשארו שבעים לדורות. שנא'. ימי שנותינו בהם שבעים שנה (שם שם י).