מדרש לקח טוב, בראשית ב:ב

1ויכל אלהים ביום השביעי. והלא לא עשה כלום מעשה ביום השביעי. והיאך כתב ביום השביעי. כלומר ביום השביעי בהיותו יום שביעי אז כלתה המלאכה. כי יום השביעי עצמו. הוא מן המלאכות ואע"פ שלא נהייתה בו מלאכה שעות של יום השביעי נקראו מלאכה. כי עלו למספר שבעת הימים להקרא שבוע אחד. כי מלאכתו אשר עשה כל ששת הימים בששי נשלמה.

2ד"א ויכל אלהים ביום השביעי. טרם יום השביעי. כי ביום משמע טרם ומשמע בו בעצמו. כמו ביום הזה באו מדבר סיני (שמות יט א) והוא בו בעצמו. ויש ביום שהוא טרם. כמו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם (שם יב טו). והוא קודם יום טוב. אבל כל מקום שנאמר ביום ההוא בודאי בו ביום. כמו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שם לה ג). והוא בו ביום עצמו.

3וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. אע"פ שלא היה מעשה בראשית כי אם במאמר. קראן עשיה. שנאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לו ו). כי אם אמר נהיו משמע מעצמן נהיו. אלא נעשו על ידי אחר.