מדרש לקח טוב, בראשית כ:א

1ויסע משם אברהם. למה נסע. מפני שם רע של לוט. שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על בנותיו. וכדי שלא לשמוע נסע משם.

2ד"א ויסע משם אברהם. בוא וראה כמה היה מתאוה אברהם אבינו בהכנסת אורחין. שמשעה שנחרב מקומה של סדום פסקו העוברים ושבים. אמר למה אני מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אהל בגרר.

3תנן התם אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא. כיבוד אב ואם. והכנסת אורחין.

4תנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סאין בסלע. ופירוש הלכה זו. סלע ד' דינרין. שש מעה כסף דינר. הרי כ"ד מעות מסלע. מעה ב' פונדיות. נמצא פונדיון אחד ממ"ח לסלע. ובזמן שד' סאין הולכין בסלע. כל סאה ו' קבין. הרי כ"ד קבין בסלע. כל קב ד' לוגין. הר צ"ו לוגין בסלע. לכל פונדיון ב' לוגין. כי הלוגין צ"ו בסלע. והפונדיונים מ"ח. הרי לכל פונדיון ב' לוגין. ואותן הב' לוגין הנמכר בפונדיון הוא שיעור סעודה אחת לעני העובר ממקום למקום. וכל לוג ג' בצים. הרי שנים עשר בצים הוא הסעודה לעובר ממקום למקום. וחצי ככר זהו פרס (ה) ששיערו רבותינו לבית המנוגע. שאם שהה כזה השיעור בכדי אכילת פרס טמא. וכליו שעליו טמא. משום שנאמר והבא אל הבית (ויקרא יד מו). (ה) וחצי חציה שהן ג' בצים לפסול את הגויה בנבלת עוף טמא. שאין מגעו מטמא ופוסל את הגוף באכילה. לן נותנין לו פרנסת לינה. א"ר פפא פוריא ובי סדיא. כר וכסת. שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. חד של לילי שבת ושתים של יום. וכל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו כאלו מקריב תמידין. שכך נאמר בשונמית עובר עלינו תמיד (מ"ב ד ט). נשוב לענין הפרשה.