מדרש לקח טוב, בראשית כב:יג

1וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך. אחר כך נאחז בסבך בקרניו בסבך של אילן.

2ד"א אחר. סימן לישראל אחרית הגלות ישראל נסבכים בצרות. וסופן להגאל בקרניו של איל. הה"ד וה' אלהים בשופר יתקע (זכריה ט יד). ובראש השנה נוטלין שופר ומתריעין וסופן להגאל. ר' יוסי דסכנין בש"ר לוי. לפי שהיה אבינו אברהם רואה את האיל ניתש מן חורש זה. הולך ומסתבך בחורש אחר. א"ל הקב"ה כך עתידין בניך להסתבך במלכיות. מבבל למדי. וממדי ליון. ומיון לאדום. וסופן להגאל בקרניו של איל. הה"ד וה' אלהים בשופר יתקע.

3ענין ראש השנה אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל. כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם. ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.

4תנן התם בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. שנא' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). מאי כבני מרון. הכא תרגימו כבני אמרנא. ר' שמעון בן לקיש אמר כמעלות בית חורון. ותנן נמי סדר ברכות של ראש השנה אומרים אבות וגבורות וקדושת השם. וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. אין פוחתין מעשרה מלכיות ועשרה זכרונות. ועשרה שופרות. מתחיל בתורה ומסיים בנביא. ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. העובר לפני התבה ביו"ט של ראש השנה השני מתקיע. ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע. אבל מתעסקין בהן עד שילמדו. המתעסק לא יצא. והשומע מן המתעסק לא יצא. סדר תקיעות שלש של שלש שלש. שיעור תקיעה כשלש תרועות. שיעור תרועה כשלש יבבות. כשם ששליח צבור חייב. כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן. ואמרינן אין פוחתין מעשרה מלכיות. הני עשרה מלכיות כנגד מי. א"ר לוי כנגד עשרה הלולים הכתוב בהללו אל בקדשו (תהלים קנ א). ר' יוסף אמר כנגד עשרת הדברות. ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ואם אמר שלש מכולן יצא כדאמר ר' יוחנן בן נורי. דאמר ר' המנונא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי. אין מזכירין מלכיות זכרונות שופרות של פורעניות. אבל פורעניות של עובדי כוכבים. כגון וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן (זכריה ט יד) מזכירין. אין מזכירין זכרונות של יחיד. כגון וה' פקד את שרה. וכגון זכרני ה' ברצון עמך (תהלים קו ד).

5העובר לפני התבה השני מתקיע. משום ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח). ובשעת ההלל כגון שאר ימים טובים שקורין בהן את ההלל. הראשון קורא את ההלל. כלומר בתפלת היוצר. משום דזריזין מקדימין למצות. ובראש השנה ויום הכפורים אין בהם הלל. מאי טעמא כדר' אבהו. דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ. אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני. וישראל אומרים שירה לפני. אמר ר' כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה. אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים. ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם. בינונים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יוה"כ. זכו נכתבין לחיים. לא זכו נכתבין למיתה. לפיכך אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שתעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה בשופר. וכן הוא אומר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פא ד). איזה חג שמתכסה בו החודש. הוי אומר זה ראש השנה. לפיכך נקרא יום הזכרון. שמתוך שתוקעין זוכר את יום הכפורים. (נז) והוא שבעשרת הימים האלה כדי שיהא לו מחילה וכפרה ביום הכפורים. וזה נדרושהו על ענין פרשת יום הכפורים. כי לא הוצרכנו לזה. אלא כדי להודיע כי תקיעת ר"ה בשופר של איל. ואפילו ציפהו זהב או בכסף פסול. בזמן שציפהו במקום הנחת פה. דבעינן שופר ולא חצוצרות. ובזמן שהיחיד מתפלל תוקעין לו בלחש כשהוא מתפלל. ושומעין על הסדר. ועל סדר ברכות. בזמן ששליח צבור מתפלל. לפי שש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. והלכה כר"ש בן גמליאל. דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו. חוץ מערב וצידן. וראיה אחרונה. אלו הלכות הם. ערב בסוף בבא בתרא. צידן בכתובות. וראיה אחרונה בסנהדרין בפ' זה בורר לו אחד. ובשבת לא תקעינן משום דרבה. גזירה שמא יטלטלנו ויעבירנו ארבע מאות ברשות הרבים. וכל גזירה קבעינן להו הלכה. וצריך לברוכי עליה לשמוע בקול שופר. ושהחיינו. דכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן.

6נשוב לענין הפרשה.