מדרש לקח טוב, בראשית כז:ג

1ועתה שא נא כליך. שלא תאכילני נבלות וטרפות.

2ד"א שא נא כליך. שלא תאכילני גזל וחמס.

3ד"א שא נא כליך. זה מלכות בבל שנאמר הכלים הביא בית האוצר (דניאל א ב). תליך זה מדי. שנאמר ויתלו את המן (אסתר ז י). וקשתך. זה יון. דכתיב כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון (זכריה ט יג). (כג) וצא השדה. זה אדום. שנא' ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב ד). רמז לו המלכיות. כשם שרמז לאברהם אבינו בבתרים. וצודה לי צידה. ציד קרינן וצידה כתיב. מיכן רמז להלכות שחיטה חמשה. שהיה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. כנגד ה' של צידה.

4א"ר יהודה אמר רב כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואלו הן הלכות שחיטה שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. וכיצד הוא שהיה. שאם בא הטבח לשחוט. ונתמרמרה הבהמה או החיה או העוף. ונפלה המאכלת מיד הטבח. או שנפל לו כנף בגדו על ידו. או הגביה את צוארה משעה שהתחיל לשחוט. ונתאנס השוחט בכל ענין אונס שבעולם. ושהה כדי שחיטה דקה לדקה. וגסה לגסה. וכן שהה שיעור שחיטת עוף לעוף. ואח"כ גמר את השחיטה. זו היא שהיה. דרסה. כגון שחתך הראש בבת אחת. ולא הוליך ולא הביא. חלדה. שדקר הסכין בין סימן לסימן. ובין וושט לקנה ונשחט. הגרמה. כגון ששחט סמוך לראש משיפוי כובע ולמעלה. עיקור. כגון ששחט סמוך לכותל ודחפה הבהמה ברגליה בכותל. ומכח הדחיפה נתעקרו הסימנים מן הראש או שניהם או אפילו אחד מהן. כל אלו נקראין נבלות שנתנבלו בשחיטה. כשם שהמתה קרויה נבילה. כן משנשחטה שלא כדברי החכמים שנמסר להם מפי משה רבינו מפי הגבורה קרויה נבילה. וכן בהמה המסוכנת שנשחטה אם לא פשטה יד ורגל. שחכמנו שנו במשנתינו עד שתפרכס ביד וברגל או עד שתכשכש בזנבה. אחד בהמה דקה. כגון הצאן. ואחד בהמה גסה כגון הבקר. בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה. שאינה אלא הוצאת נפש. בד"א שהיתה בחזקת מסוכנת. אבל אם היתה בחזקת בריאה. אפי' לא היה בה אחד מכל אלו הסימנין כשרה. אין שוחטין לא לתוך הימים. ולא לתוך נהרות. ולא לתוך הכלים. אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים עכורין. ובספינה ע"ג הכלים. או ע"ג דופני הספינה. והיא שותת למים. אין שוחטין בגומא. אבל עושה אדם גומא בחצרו כדי שיכנס הדם לתוכה. השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה. או רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה כגון אחד ורובו של חברו כשרה. (לו) אבל בעוף אם שחט חצי קנה וחצי וושט נבילה. דבעינן רובו דחייה. אם צריך אדם לדם הצפור לא ישחוט. ואם שחט צריך לכסות את הדם. כיצד יעשה עוקרו או נוחרו. ואחד ששנינו בעוף או וושט או קנה. ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין. וכן ראוי להזהר בשחיטתו שיצא הדם בטוב ולא יהא נבלע באברים. והזהיר הרי זה משובח. אבל הבהמה לא נפסלה משום וורידין שלא נחתכו. וכל הצואר כשר לשחיטה. עד כנפי הריאה. אמר רבא שלשה מדות בסכין. אוגרות לא ישחוט. ואם שחיטה שחיטתו פסולה. מהו אוגרות. א"ר אלעזר אוגרות משתי רוחות שבין בהליכה ובין בהבאה פוגם. מסוכסכת מרוח אחת. אם שחט שחיטתו כשרה. עולה ויורדות מותר לשחוט בה לכתחלה. כגון סכין שנתעכל ובמקום אחד גבוה ואין בו פגימה כדי שתחגור בה צפורן כשר לשחוט בה לכתחלה. אמר ליה ר' אחא בריה דרב אויא לרב אשי דמייא לסאסא מאי. פי' כי סאסא דשבולתא הוא סכין חדש ולא נעשה בה מלאכה. שיחליק הברזל אלא כמו השבולת של שעורים שהיה מתעכלת בו כך זה הסכין. ומסקנא מותר לשחוט בו. וצריך להראות הסכין לחכם או לגדול ממנו. ובדיקנא ליה הסכין אבשרה ואטופרא ואתלת רוחתא בצדדין ובחידודו. ומי ששחט ונמצא סכינו פגום. חיישינן שמא בעצם של מפרקת נפגם וכשר. והני מילי בזמן שבדקו קודם שישחוט והיה שלם. אבל אם לא בדק קודם לכן אסור באכילה. ומי ששחט ולא בדק בין בהמה לבהמה ובין עוף לעוף. הראשון כשר וכולן נבילות. והטבח שנוטל שכר אפי' פרוטה ומעלה. דין הוא שחייב לשלם משלו. מפני שהוא כשומר שכר. וכן מפורש בב"ק בפרק הגוזל. ההוא טבחא דלא סר סכינא שמתיה רבא בר חיננא ועבריה. ואכריז אבישריה דטריפה הוא. השוחט בלילה שחיטתו כשרה. וצריך השוחט לבקר את שחיטתו אחר השחיטה אם שחט בטוב. אדם שוחט עוף צריך לכסות דמו. שיתן עפר מלמטה ועפר מלמעלה. ולא יכסה לא ברגלו ולא בשום דבר. אלא במה ששחט יכסה. ואם יש צייד אומן בודק ושוחט דרך הילוך החץ ומותר. כי הא דרבא בדיק ליה גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בה עופא בהדי דפרח ואע"פ שעשו היה יורה חצים. לא היה מטריף הבהמות והחיות והעופות ומאכיל לצדיק אלא כדרך שישראל שוחטין לכך נאמר צידה. וצריך לברך קודם השחיטה בא"י אמ"ה אקב"ו על השחיטה. בין לבהמה בין לחיה בין לעוף. ואם שכח ולא בירך ושחט שחיטתו כשרה אלא שחיסר מצוה.

5נשוב לענין הפרשה. ד) ועשה לי מטעמים. ר' אליעזר בש"ר יוסי אומר שלשה דברים נאמרו בעץ שאכל אדם הראשון. טוב למאכל. ויפה לעינים. ומוסיף חכמה. תלתהון מן הדא. ותרא האשה כי טוב העץ למאכל. וכי תאוה הוא לעינים. ונחמד העץ להשכיל (בראשית ג ו). אמר לו לשעבר הייתי נהנה מן הראיה. עכשיו איני נהנה אלא מן הטעם. לכך נאמר ועשה לי מטעמים.