מדרש לקח טוב, בראשית ג:א

1והנחש היה ערום. הנחש הזה שהוא בעולם היה ערום כמו שהוא עדיין.

2ויאמר אל האשה. ואדם היכן היה. היה עובד בגן כאשר נצטוה.

3אף כי אמר אלהים. שלשה פתחו באף ולא הצליחו. הנחש. ושר האופים. והמן. הנחש. אף כי אמר אלהים. שר האופים. אף אני בחלומי (בראשית מ טז). המן. אף לא הביאה (אסתר ה יב).

4שאילה מאין היה יודע הנחש כי אמר אלהים לא תאכלו. תשובה כי שמע הנחש שנצטוו. ולכך צוה אותם בפני הנחש כדי להזהירם להיענש באחרונה. כי לא ענש אלא אם כן הזהיר. כמו הנביא אשר נשתלח אל ירבעם ואמר לו אל תאכל לחם במקום הזה (מ"א יג ח). וכל הענין. ולא שמר ושמע לאשר הסיתו ולקה בגופו. כן אדם וחוה לקו בגופן כי לא שמרו מצות ה'.

5אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו. (ג) אע"פ שלא אמר הקב"ה לאדם לא תגע בו. הוא צוה לחוה לא תגע בו. להחמיר עליה להרחיקה מן העבירה. זה שאמרו רבותינו ז"ל כל המוסיף גורע. כי הנחש דחף את חוה ונגעה באילן ולא מתה. אמר לה הנחש הלא תראי כי כשם שנגעת בו ולא מתה כך אם תאכלי ולא תמותי ובכך נתפתתה. שנא' ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון. ובאיזה לשון דבר הנחש עם האשה בלשון הקדש. כי כתוב בו והנחש היה ערום. והיה מהלך בקומה זקופה. והיה יודע לשון האדם ותוכל לומר בלשון שלו. כי הבהמות יש להם לשון כל מין ומין לבדו. וכשם ששם להם שמות כי היה יודע לשום שמות לכל אחד ואחד כך היה מדבר עם הנחש.

6מכל חית השדה. תני ר' מאיר לפי גדולתו היה מפלתו. ערום מכל. ארור מכל.

7אף כי אמר אלהים. א"ר חנינא בן סנסן ארבעה נאמר בהן אף בתחלת הדבור וכולן נאבדו. נחש. ושר האופים. ועדת קרח. והמן. נחש. אף כי אמר אלהים. שר האופים אף אני בחלומי (בראשית מ טז). עדת קרח. אף לא אל ארץ (במדבר יו יד). המן. אף לא הביאה (אסתר ה יב).