מדרש לקח טוב, בראשית לב:לג

1על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. לא נקרא שמו נשה. אלא שמתיש כח האדם בו. ד"א שנשה את מקומו.

2תנן התם גיד הנשה נוהג בארץ. ובחוצה לארץ. בין בפני הבית. בין שלא בפני הבית. בבהמה ובחיה. בירך של ימין ובירך של שמאל. ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף. והתורה אמרה אשר על כף הירך. א"ר חנניא הדא פקוקלתא. הוא בכף עצמה. שריא. וישראל הכשרים אסרו אותה עליהם.

3ונוהג בשליל. והאוכל גיד הנשה סופג את הארבעים מפני שעובר בלאו. א"ר יהושע בן לוי למה שמו שמו גיד הנשה. שנשה ממקומו. וכה"א נשתה גבורתם והיו לנשים (ירמיה נא ל).

4א"ר יוסי ב"ר חנינא מאי דכתיב דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל (ישעיה ט ז). דבר שלח ה' ביעקב. זה גיד הנשה. ונפל בישראל. שפשט איסורו בכל ישראל.

5ואמר ר' יוסי ב"ר חנינא מאי דכתיב וטבוח טבח והכן (בראשית מג טז). פרע להם בית השחיטה. והכן. טול גיד הנשה. שכך נהגו קודם מתן תורה שלא לאכול גיד הנשה. וכשבא משה רבינו ואסרו במקומו אסרו. במקום סיפורן של מעשה. אבל מהר סיני נאסר ולא נכתב אלא במקומו. (עח) שכל מה שנאמר לבני נח ונשנית בהר סיני. כגון מילה וע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. בני נח מוזהרים עליהם. אבל מצוה שאינה נשנית. אין בני נח מוזהרין עליה. כגון גיד הנשה.

6ויותר יעקב לבדו. א"ר אלעזר מיכן שצדיקים ממונם חביב עליהן מגופן. לפי שאין פושטין ידיהם בגזל.

7ויאבק איש עמו. א"ר אלעזר מיכן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה.

8תנן אין נוהג בעוף. א"ל אביי לרב יוסף והא קא חזינן דאית ליה. אמר ליה אית ליה ולא עגול. ותניא שמנו מותר. וישראל הקדושים נהגו בו איסור. וצריך לחטט אחריו ולהוציאו ואת קנוקנות שבו.

9והואיל ואתת לידי איסור דחלב נימא בה מילתא. דאמר רב אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חיוורי דתותי מתנא אסור. א"ר יוחנן אנא לא טבחא אנא. ולא בר טבחא אנא. ונהירנא דהוו אמרי בי מדרשא בהמה בחייה פרוקי מיפרקא ואינו חלב שהבשר חופיהו הואיל ובחייהון מיפרקא. ואף על פי כן מאחר שנשחטה הבהמה מדבקים המתנים ומתכסה. החלב שתחת המתנים ראוי להפרידו ולהוציאו שהוא חלב גמור. וזה לך הסימן שאותו החלב מתפרד מן הבשר של מתנים. ומן השומן של תחתיו ומתפזר במיעוט כעין החלב. שהשומן חזק הוא והחלב רפה. לפיכך אמרו רבותינו חלב טהור סותם. טמא אינו סותם.