מדרש לקח טוב, בראשית לט:ח

1וימאן. מיאון אחר מיאון הרבה פעמים. דכתיב בפסיק ובשלשלת. בדבר עבירה ממאנין. בדבר מצוה אין ממאנין.

2ויאמר אל אשת אדוניו. הן אדוני. אמר לה. הקב"ה נוהג מאהובי בית אבא ליקח לעולה. אברהם קח נא את בנך (בראשית כב ב). אשמע לך ושמא אבחר לעולה. ואפסל לקרבן.

3ויאמר אל אשת אדוניו. אמר לה. לימוד הוא הקב"ה להיות נגלה על אהובי בית אבא בלילה. אברהם היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (שם טו א). יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא (שם כו כד). ויעקב הנה סולם מוצב ארצה (שם כח יב). אשמע לך ושמא יגלה עלי וימצא אותי טמא. ולא עוד הן אדוני. אמר לה מתיירא אני מהן האדם (שם ג כב) אם אדם על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן. זו שהיא מצוה חמורה שהיא גילוי עריות. על אחת כמה וכמה.

4הן אדוני. אמר לה. ראובן אחי על שבלבל מצעת של שפחת אמי ניטלה בכורתו וניתנה לי. אשמע לך ואדחה מבכורתי.

5ד"א הן אדוני אמר לה מתיירא אני מן אדוני אמרה לו אני הורגו אמר לה לא דיי שאמנה מכת הנואפים. אלא שאמנה מכת הרוצחים.

6ד"א הן אדוני. אמר לה מה את מבקשת תשמיש. אין הפרש בין תשמיש של לבן לתשמיש כאור. חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות. כולם תואר אחד להם. וטעם אחד להם.