מדרש לקח טוב, ויקרא א:ב
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Leviticus 1:2
Open in the reader →1פס'. דבר אל בני ישראל. על כל מצוה ומצוה מזכיר את בני ישראל לפי שהם יקרים לפני הקב"ה. כענין שנאמר (ירמיהו ל״א:כ׳) הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד. עשרה נקראו יקרים. התורה. והנבואה. והתבונה. והדעת. והסכלות. והצדיקים. ומיתתן של צדיקים. והעושר. והחסד. וישראל. תורה. דכתיב (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. נבואה. דכתיב (שמואל א ג׳:א׳) ודבר ה' היה יקר בימים ההם. הבינה. דכתיב (משלי י״ז:כ״ז) יקר רוח איש תבונה. דעת. דכתיב (שם כ) וכלי יקר שפתי דעת. סכלות. [דכתיב] (קהלת י׳:א׳) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. עושר. דכתיב (משלי י״ב:כ״ז) הון אדם יקר חרוץ. חסד. דכתיב (תהילים ל״ו:ח׳) מה יקר חסדך אלהים. הצדיקים נקראו יקרים. דכתיב (שם קלט) ולי מה יקרו רעיך אל. ומיתתן של צדיקים. דכתיב (שם קטו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. ישראל דכתיב (ירמיהו ל״א:כ׳) הבן יקיר לי אפרים. אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מכל האומות אין אתה מצוינו אלא על ישראל בלבד אמר לו לפי שהן המליכוני עליהם על הים שנאמר (שמות טו) ה' ימלוך לעולם ועד. משל לאדם שהיה מזהיר עבדו על חלוקו יותר מכל בגדיו. אמר לו אדוני למה תזהירני על חלוקך יותר מבגדיך אמר לו לפי שהוא קרוב לבשרי לכך מצוה הקב"ה למשה על ישראל בלבד. ד"א דבר אל בני ישראל. בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. ואמרת אליהם. לרבות כל האמור בענין כשם שאין סומכות על העולות כך אין סומכות על השלמים:
2פס'. אדם. אמר להם כשם שאדם הראשון לא הקריב מן הגזל ומן החמס לפי שהיה יחיד כעולם כך אתם לא תקריבו מן הגזל ומן החמס לפי שאני שונא גזל בעולה. דבר אחר אדם כי יקריב מכם קרבן. ולהלן הוא אומר (ויקרא י״ג:ב׳) אדם כי יהיה בעור בשרו ולא אמר מכם. מיכן שהכתוב חלק כבוד לישראל. דבר אחר אדם כי יקריב רשות. קרבן לה'. שיקדים הקדישו להקרבתו דברי רבי יהודה ר' שמעון אומר מיכן שלא להזכיר שם שמים לבטלה. ומה אם על הקדש אמר הכתוב קרבן לה' לדבר הרשות על אחת כמה וכמה. רבי יוסי אומר כל מקום שנאמר קרבן אמור ביו"ד שלא ליתן מקום למינים לרדות. מן הבהמה. להוציא את הרובע ואת הנרבע. מן הבקר. להוציא את הנוגח. תקריבו את קרבנכם. מלמד שהיא באה נדבת שנים, דבר אחר את קרבנכם ממקום שהיחיד מביא משם הצבור מביא. (מג) ואם תאמר מאחר שאמר מן הבהמה למה לי מן הבקר ומן הצאן אלא לפי שהחיה קרויה בהמה שנאמר (ויקרא י״א:ב׳) זאת החיה אשר תאכלו מבל הבהמה אשר על הארץ. שור שה כשבים. חזר ושנה עליו תקריבו את קרבנכם לעכב שלא יביא אלא בקר וצאן למה זה דומה למי שאמר לו רבו אל תביא אלא מן חטים (הלך והביא גם שעורים הרי זה מוסיף על דבריו):