מדרש לקח טוב, ויקרא יא:ח

1פס'. מבשרם לא תאכלו. ולא העצמות ולא הגידים ולא הטלפים שלהם. ובנבלתם לא תגעו. יכול יהו ישראל חייבין מלקות על מגע נבילות משום שנא' ובנבלתם לא תגעו ת"ל (ויקרא כ״א:א׳-ב׳) אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו. ומה אם טומאת המת אין ישראל מוזהרין עליה אלא הכהנים. נבלה לא כ"ש. אלא מה ת"ל ובנבלתם לא תגעו ברגל. מכאן אמרו צריך אדם לטהר את עצמו ברגל. טמאים הם לכם. מה ת"ל מלמד שמצטרפין זה עם זה לכזית ואפילו צירן ורוטבן והקיפה שלהם. לבם. שלכם יהו מלמד שמותרין בהנאה שהרי אדם משתכר בבהמה טמאה כדרך שמשתכר בבהמה טהורה. אך את זה לא תאכלו. אך חלק יש לך מעלה גרה ומפריס שאין אתה אוכל:

2ואלו הן הטריפות ששנינו במסכת חולין. נקובת הושט. ופסוקת הגרגרת ברובה. ניקב קרום של מוח. ניקב הלב לבית חללו. נפסק חוט השדרה. נטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום. הריאה שניקבה או שחסרה ר' שמעון אומר עד שתינקב לבית הסימפונות. ניקבה הקיבה. ניקבו הדקין. רבי יוסי בר' יהודה אומר אף ניקבה המרה פסולה. הכרס הפנימי שניקב או שנקרע רוב החיצונה. רבי יהודה אומר בגדולה טפח בקטנה ברובה. המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ. נפלה מן הגג ונשברו רוב צלעותיה. ודרוסת הזאב. דרוסת הנץ בעוף הדק. ודרוסת הגס בעוף הגס (יכול אפילו) נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח. ולא ניקב הלב לבית חללו. נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה. ניטלה הכבד ונשתייר ממנה כזית. המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה. ניטל הטחול. ניטלו הכליות. ניטל לחי התחתון. ניטלה האם שלה. חרותה בידי שמים כשרה. בידי הבריות טרפה. נבלה וטרפה, מה נבלה שאינה בת חיים אף טרפה שאינה בת חיים יצאת זו שהיא בת חיים. זה הכלל כל שכמוה חיה כשרה. אין כמוה חיה טרפה. הגלודה שלא נשתייר עליה בסלע עור טרפה. נקובת הושט במשהו בין בצפורן בין במחט בין בקוץ טרפה. אמר רבא שתי עורות יש לו לושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר והלכה זו בקרקבן של עוף לפי שהוא מונח ואינו נמתח אבל בושט הכרס שבצואר הואיל ונמתח חיישינן שמא יתחברו שני הנקבים ויהיה הנקב מפולש וטרפה. ופסוקת הגרגרת על רוב חללה של קנה. נסדקה הקנה אם נשתייר משהו למעלה ומשהו למטה כשרה. וחוט השדרה עד בין הפרשות והוא דומה לחרות של דקל לפי שבא מן המוח של ראש ויורד עד האליה ומתפרש לשלש. אחת לירך זו ואחת לירך זו ואחת לעצם האליה. ואם נשתייר מן הכבד כזית במקום המרה וכזית במקום שהיא חיה. וזהו מקום שהכבד תלוי כשרה. נקבה המרה טרפה. ניטלה המרה קורע במקומה וטועמה אם יש בו טעם מרה כשרה ואם לאו טרפה. מעשה היה ונמצאת המרה בלועה בתוכה והכשירוה. ניטלה המרה אם יש שם התלי בידוע שמרה בלועה בכבד וכשרה. אבל אין התלי שם הרי היא (מתירא) [חסירה] וטרפה. נמצאו שתי מרות או שתי מסוסות אם שופכות אחת לאחת כשרה ואם לאו שתים הן והוי יתיר וכל יתיר כנטול דמי, וכן מחט קטנה בידוע שנקבה וטרפה אבל מחט גדולה ואין הנקב נראה שמא לא ניקבה וכשרה. ומעשה במחט שנמצא בעובי הכבד וטריף מר בר רב אדי והכשיר רבינא והלכה כרבינא. הכבד שיבש טרפה. התליע הכבד כשרה. ריאה שנקלפה כתמרה אדומה אם אין הרוח יוצא הימנה כשרה. ריאה שנפרכת בצפורן טרפה. ריאה שיש בה גוונים הרבה אדומות ירקות כשרות. בהלכות שחיטה תמצא בגוונים יותר מזה. ריאה שיש בה שתי בועות שסמוכות זו לזו טרפה. ואם אחת נראית כשתים נוקב האחת בקוץ אם שופכת האחת לחברתה כשרה. ואם לאו הרי הן שתים. אחת מהן היא נקובת מכה וחברתה סותמת טרפה. שתי אונות של ריאה אם נסרכות כסדר כשרה ואם לאו טרפה. חמשה אונין לריאה ג' מימין וב' משמאל כשרה. ואם חסרו או יתרו ואין נספרת עם האחרות טרפה. מחזיר את הריאה כלפי הבודק אם ג' מימין וב' משמאל כשרה. אוזן הריאה שיבשה ואין הרוח נכנס בה טרפה. ריאה שדומה לכבד כשרה לבשר טרפה. אטום בריאה שאין הרוח נכנס בו קורעין באותו מקום כמעט ומניחין שם תבן או רוק אם מבצבץ כשרה. ריאה שיש לה קול הברה בשעה שנופחין אותה בקיץ מניחין אותה בספל מים קרים ובחורף במים חמין ונופחין בה אם המים בורחין אילך ואילך בידוע שניקבה וטרפה ואם לאו לא ניקב קרום העליון אלא התחתון והרוח מסובב בין הסימפונות וכשרה. ריאה שנשפכה כקיתון מביאין לה כלי קוניא ושופכין אותה לתוכו אם יש בה מאותם הגידים שהם סימפונות שלה בידוע שנתחתכו ונפסקו וטרפה ואם אין בה כלום כשרה. ריאה שנסרכה בדופן מפרידין בסכין דק אם אין מבצבצת הריאה ואין יוצא הרוק הימנה כשרה. ואם לאו טרפה. והני מילי באונין אבל באומות טרפה. בהמה שנפלה מן הגג ואין ידוע אם דחפתה חברתה או היא נפלה מאליה חוששין שמא תנקב הריאה. תרנגולת טרפה ביצתה אסורה. עוף שנשברו כרעיו למטה מן צומת הגידין כשרה. למעלה מן צומת הגידין טרפה. מקום צומת הגידין בארכובה מקום שהגידים צומתים ובעוף כיון שאתה מנפץ צומת הגידין הם ט"ז חוטין אם נפסק אחד מהם טרפה. בהמה שנשבר בה עצם ויצא לחוץ אם העור והבשר חופה את רובו כשרה ואם לאו פסולה. כל בהמה וחיה שיש בו ספק לישוך נחש תעשה בשפוד אם מתנפלת בידוע שמארס הוא ואסור. השוחט אמה ובתה ביום א' במזיד היו מלקין אותו על השני והבשר מותר לערב. ואותו ואת בנו אינו נוהג בעופות. והשוחט ונתנבלה בידו מותר לשחוט בנה אחריה מפני שאינה שחיטה: (נשוב לענינינו)