מדרש לקח טוב, ויקרא יד:ד
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Leviticus 14:4
Open in the reader →1פס'. וצוה הכהן ולקח. הצווי בכהן והליקוח בכל אדם. ולקח למטהר. לשם מטהר. בין איש בין אשה בין קטן. מיכן אמרו לקח לאיש כשר לאשה. לאשה כשר לאיש. למצורע כשר לבית. לבית כשר למצורע. ולקח למטהר שתי צפרים. מיעוט צפרים שתים אם כן למה נאמר שתי שיהו שוות. חיות. ולא שחוטות. חיות טהורות ולא טמאות. חיות טהורות ולא טרפות. חיות בריאות. ועץ ארז. זו בקעת ארז. אמר רבי יהודה שבתי היה אצל רבי טרפון והלכתי אחריו לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי פשט ידו לחלון ונתן לי מקל אמר לי יהודה בני בזה טיהרתי ג' מצורעים ולמדתי בה שבעה הלכות שהיא של ברות. ובראשה טרף וארכה אמה ועביה טפח ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין אפילו שלא בפני הבית ומטהרין בגבולין. ושני. זו זהורית טובה רבי יוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת השני שבתולעת. ואזוב. לא אזוב יון כל שיש לו שם לווי:
2מדרש שתי צפרים. לפי שקולם הולך יבואו לכפרה על לשון הרע. ובעץ ארז. שגבוה שהרי על עסק גסות הרוח באה עליו שנאמר (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) וכחזקתו גבה לבו והצרעת זרחה במצחו ואם השפיל עצמו כאזוב יש לו טהרה לפיכך שוחט צפור אחת ומשלח אחת שאם חזר לסיאורו חוזרת עליו הצרעת. והובא אל הכהן. שאין לו מי שיביאנו שהכל רחוקין ממנו. ר' תנחומא דרש על י' דברים נגעים באים על עבודת כוכבים דכתיב (שמות ל״ב:כ״ה) וירא משה את העם כי פרוע הוא כענין וראשו יהיה פרוע. על ברכת השם דכתיב בגלית הפלשתי (שמואל א י״ז:מ״ו) היום הזה יסגרך ה' בידי כענין והסגירו הכהן. על גילוי עריות דכתיב (ישעיה ג) וספח ה' קדקד בנות ציון כענין שאת או ספחת. ועל הגנבות ועל שבועת שוא דכתיב (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאום ה' (אלהים) [צבאות] ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע וגו'. וכתיב (שם) וכלתו ואת עציו ואת אבניו. זו צרעת דכתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. ועל לשון הרע המצורע המוציא שם רע. על עדות שקר. שהעידו ישראל ואמרו אלה אלהיך ישראל וכתיב כי פרוע הוא. ועל קלקול הדין. דכתיב (ישעיהו ה׳:כ״ד) לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה בענין אם פרוח תפרח. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו. מעוזיהו דכתיב והצרעת זרחה במצחו. ועל משלח מדנים בין אחים. זה פרעה שנאמר (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה נגעים ששלח מדנים בין שרה לאברהם. ועל צרת העין. שנאמר ובא אשר לו הבית. מי שמיחד לו ביתו סופו שהוא גוררן לחוץ שנאמר (איוב כ׳:כ״ח) יגל גבול ביתו נגרות ביום אפו: