מדרש לקח טוב, ויקרא טז:ב

1פרשת אחרי מות

2כתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב (תהילים ל״ד:י״ג)

3מכריז ר' אלכסנדרי מאן דבעי חיי מאן דבעי חיי (כטף) [כנוף] ואתי כולי עלמא גביה אמרו ליה הב לן חיי אמר להו (שם) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. התם אמרי רבי ינאי היה יושב ודורש בעליה ושמע קול רוכל מחזר בעיירות צפורי והיה אומר מי שמבקש לקנות סם חיים יבוא ויקח אמר להון ר' ינאי העלוהו אלי אמרו לו אין ר' צריך לסם זה ולא שכמותך לפי שיש בידך סמנין הרבה אמר להון אעפ"כ העלוהו אלי עלה והוציא ספר תלין והראהו מי האיש החפץ חיים מה כתיב אחריו נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא הבנתי להיכן הוא פשוט עד שבא הרוכל הזה והודיעני. וכן שלמה אמר (משלי כ״א:כ״ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. אין צרות אלא צרעת וכן מפורש מדרש זה בזאת החיה זאת תורת המצורע ללמדך שמות וחיים ביד לשון. ד"א מי האיש החפץ חיים זה אהרן שנאמר (מלאכי ב׳:ה׳) בריתי היתה אתו החיים והשלום. אוהב ימים לראות טוב. (תהילים קל״ג:ב׳) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. נצור לשונך מרע ושפתיך שכיון שראה את בניו מתים באהל מועד ואמר לו משה (ויקרא י) הוא אשר דבר יי בקרובי אקדש וידום אהרן. ואע"פ שכתוב בפרשת ויהי ביום השמיני מיתת שני בני אהרן חזר ושנה עליה שנאמר (שם טז) וידבר יי אל משה אחרי מות שני בני אהרן. מה היה הדבר להזהיר את אהרן על ביאת המקדש לפי שהיה אהרן קדוש ובגדיו בגדי קדש ונמשח בשמן הקדש נאה לו לבא אל הקדש לשרת פני קדוש ונורא שמו. אחרי מות שני בני אהרן שמיתת שניהם שוה. בקרבתם לפני יי וימתו. ר' יוסי הגלילי אומר על הקריבה מתו ולא על ההקרבה וכן אמר רבי עקיבא בקרבתם לפני יי וימתו. וכתיב (שם י) ויקריבו לפני יי אש זרה אשר וגו'. ללמדך שעל הקריבה מתו ולא על ההקרבה. בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ג) בהקריבם לפני יי אש זרה ללמדך שעל הקריבה מתו ולא על ההקרבה:

4פס'. ויאמר יי אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש. והדבור הראשון מה נאמר לו ר' אלעזר בן עזריה משלו משל לחולה שנכנס הרופא אצלו בראשונה אמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב ובשניה אמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שמא תמות כדרך שמת פלוני וזה זירזו יותר מן הראשון לכך נאמר ויאמר יי אל משה דבר אל אהרן אחיך שאמרתיך עליו (שמות ד׳:י״ד) הלא אהרן אחיך הלוי וגו' וראך ושמח בלבו. ואל יבוא בכל עת. ואם בא הוא מת כדרך שמתו שני בניו. אחיך. בלא יבוא ואין אתה בלא יבוא. ד"א אחיך לרבות את הבנים וכן הוא אומר (בראשית י״ד:י״ד) וישמע אברם כי נשבה אחיו והוא לוט בן אחיו. ואל יבא בכל עת. זה יום הכפורים. מבית לפרוכת זה לפני ולפנים. ולא ימות. הרי זה עונש. כי בענן אראה על הכפורת. הרי זו אזהרה. ולמה נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יום הכפורים ללמדך שמיתת הצדיקים מכפרת כיום הכפורים: