מדרש לקח טוב, ויקרא כא:ד
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Leviticus 21:4
Open in the reader →1פס'. לא יטמא בעל בעמיו. מה ת"ל לפי שמצאנו שהוא מטמא לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו ולאחותו בין שהן כשרין בין שהן פסולין יכול אף לאשתו יטמא לה בין שהיא כשרה בין שהיא פסולה ת"ל לא יטמא בעל. יש בעל שמטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה. בעמיו. של בעל שלמעלה שאמר מטמא הוא לכשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה. ומנין שנאמר בעמיו בזמן שהן עושין מעשה עמיו ולא בזמן שפירשו מדרכי צבור. שני פעמים כתובים בעמיו. הראשון בזמן שעמיו שם. כלומר בזמן שיש לו קוברים לא יטמא הא אם אין עמיו שם יטמא כהן גדול. והשני בעמיו יטמא לקרוביו שאם עושין מעשה עמיו מטמא להן בין כשרין בין פסולין הא פירשו אבותיו מדרכי צבור אין מטמא להן, להחלו. מלמד שאם לא נוהג במצוה הזאת הרי הוא חולין. ד"א לא יטמא בעל בעמיו שאינו מטמא לנשיא. להחלו. בזמן שהוא מתעסק בו הרי הוא חולין. פירש וטבל והזה הרי הוא בקדושתו: