מדרש לקח טוב, ויקרא ו:ג
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Leviticus 6:3
Open in the reader →1פס'. ולבש הכהן מדו בד. חזר ללמד על דין עולת הבקר. שקודם הקרבת התמיד היו תורמין את המזבח ועורכין את המערכות ומציתין בהן את האור ואח"כ היה שוחט את התמיד. כדתנן במסכת תמיד מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה אמר להן מי שטבל יבא ויפייס הפייס יזכה מי שזכה. האברים והפדרים שלא נתעכלו סולקין אותן לצידי המזבח אם אין הצדדין מחזיקין אותם סודרין אותם בסובב ועל גבי הכבש החלו מעלין באפר החלו מעלין בגזירין לסדר המערכה וכו'. ולבש הכהן מדו בד. שהכהן שהיה משכים לתרום את הדשן מעל המזבח היה לובש מדו בד מדו מדיו כמדתו. בד. שהיה של בוץ. ומכנסי בד יהיו על בשרו. מה ת"ל ילבש על בשרו להביא לבישת מצנפת ואבנט להרמת הדשן שכהן הדיוט משמש בד' כלים כתנת ומכנסים מצנפת ואבנט. ולמה הזכיר אלו השנים בלבד ללמדנו שלא יהא דבר קודם למכנסים שנאמר ילבש על בשרו שכיון שטבל ועלה ונסתפג בסדינו מיד הוא לובש המכנסים. ולמה הקדים מדו בד למכנסים לפי שמכסה כל הגוף אבל מכל מקום אע"פ שהקדימו הכתוב מכנסים קודם שנא' על בשרו עד שבשרו מגולה. ולבש. להביא מצנפת ואבנט שאין עבודה במקדש בלא ד' כלים נאמר כאן ולבש ונאמר להלן (ויקרא ט״ז:ד׳) ורחץ במים את בשרו ולבשם מה להלן כל הכלים לובש אף כאן כל הכלים לובש. כל הכלים הראויים לכהן הדיוט שהרי כהן גדול משמש בה' כלים ד' שאמרנו ומוסיף עליהן חשן ואפוד ומעיל וציץ. ר' שמעון אומר מדו בד אלו ד' כלים שנאמר ולבש הכהן את בגדי הבד בגדי הקדש. ומכנסי בד יהיו על בשרו. שלא יהא דבר קודם למכנסים. והרים את הדשן אשר תאכל האש. וכי הדשן אוכל את הדשן או האש אוכלת את הדשן והלא האש אינה אוכלת אלא העצים והעולה אלא והרים את הדשן זו תרומת דשן. אשר תאכל האש. יכול העצים ת"ל את העולה. אי עולה יכול איברי עולה ת"ל אשר תאכל האש הוא שאמרו רבותינו במסכת תמיד קידש ידיו ורגליו מן הכיור נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינה את הגחלים הילך והילך וחתה מן המאכולת הפנימית וירד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון היה מהלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה מקום שנותנין שם מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי ומזבח וכו' הרי למדנו לתרומת הדשן כיצד שהיה מחתה במהתה של כסף מן הגחלים תרומת הדשן והיה צוברן על הרצפה אצל המזבח והיו כל תרומות הדשן נבלעות במקומן וגם מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה שנא' ושמו אצל המזבח. ושמו. שלא יתפזר. ושמו. בנחת. אצל המזבח. סמוך למזבח. ושאר הדשן שהיה על המזבח היו מעלין אותו על גבי המזבח והיה דומה לגבעה וחכמים קוראין אותו במשנה תפוח לפי שהיה תפוח על המזבח כעין גבעה גבוהה. ותנן מימיו לא נתעצל (כהן) [הכהן] מלהוציא את הדשן. היו מוציאין אותו אל מחוץ למחנה: