מדרש לקח טוב, ויקרא ז:כ
מדרש לקח טוב · Midrash Lekach Tov, Leviticus 7:20
Open in the reader →1פס'. והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו. לא נתחייב משום טומאה אלא לאחר זריקת הדם בזמן שהוא ראוי לטהורים. (מי) חייבין בו הטמאים פרט לפני זריקה שאין ראוי לטהורים. מכאן א"ר יהושע הפסח שבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות אינן חייבות, שהנשחט לטהורין חייבין בו טמאין ושאינו נשחט לטהורים אין חייבין בו טמאין. וטומאתו עליו. בטומאת הגוף הכתוב מדבר. ונכרתה הנפש. ולא הצבור. ההיא. לא אנוסה ולא שוגגת. מעמיה. ועמה שלום:
2מדרש אם על תודה יקריבנו12 רבי פנחס ורבי לוי בשם רבי מנחם אמרו עתידין כל הקרבנות ליבטל לעתיד לבוא וקרבן תודה אינו בטל שנאמר (ירמיה יז) ומביאי תודה בית ה'. כל התפלות בטלות וההודאה אינה בטלה שנא' (שם לג) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו לה' כי טוב. הודו לה' זו הודאה ומביאי קרבן תודה וכן אמר דוד (תהילים נ״ו:י״ג) עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך. ולמה השלמים הזכירם באחרונה שיש בהן (מנין) הרבה הדם ואימורים למזבח. חזה ושוק לכהנים. והבשר והעור לבעלים: