מדרש לקח טוב על אסתר ה:יד
מדרש לקח טוב על אסתר · Midrash Lekach Tov on Esther 5:14
Open in the reader →1ותאמר לו זרש אשתו. יעצתו לעשות עץ, אשתו בשרתו כי נפול תפול לפניו, מלמד שהיתה אשתו ערומה מכל חכמיו, שהרי היה לו להמן שס"ה יועצים, וכולם לא היו יודעים כזרש אשתו:
2יעצו שיעשה עץ גבוה חמשים אמה, כדי שיהא גבוה וראה לכל למרחוק:
3ובא עם המלך אל המשתה שמח, וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ. אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא כך אמרה לו, אדם זו שאתה אומר לא תוכל לו כי אם בעץ. שאם תשליכנו לתוך כבשן האש, כבר יצאו ממנו חנניה מישאל ועזריה, ואם לגוב אריות, כבר יצא ממנו דניאל, ואם לבית האסורים, כבר יצא ממנו יוסף, ואם במולי של נחשת תשימהו ותסיק תחתיו, כבר יצא ונצול ממנה מנשה בן חזקיהו, ואם תגלהו במדבר, הרי פרו ורבו שם ישראל, ואם תעור עיניו, הרי שמשון לאחר שעוורוהו הרג בפלשתים, אין טוב אלא צלוב אותו, שלא מצינו שניצל אחד מהם, מיד וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ, מביתו נטלו, הרס אכסדרה שלו, ותקנו גבוה נ' אמה, כדי שכל בני המדינה רואים אותו. ויש אומרים שהלך וקיצץ ארז מגינת הביתן, ארכו נ' אמה, ורחבו י"ב המות, ויש אומרים פרשנדתא בנו היה הגמון בקרדונייא, והביאו מתיבתו של נח. והוציאו בהלל ובזמר, והביט על פתח ביתו, והיה אומר למחר בשחרית בשעת קריאת שמע אני תולה מרדכי עליו. לאחר שהעמידו הביט והוא מדד עצמו עליו, ובת קול אומרת לו, לך נאה העץ, מתוקן היה מששת ימי בראשית, מיד הלך לבית המדרש, ומצא את מרדכי יושב ודורש, וראשי התינוקת מפולשין באפר, ושקים במתניהם, וסופדין ובוכין, וצוה המן ומצאום כ"ב אלף, ונתן קולרין בצואריהם ושלשלאות ברגליהם. והפקיד עליהם שומרים, ואמר הללו אני שוחט תחלה, ואח"כ אני תולה את מרדכי, ואמותם מביאות להם לחם ומים, ואומרים להם אכלו קודם שתמותו, הם מניחין ידיהם על ספריהם, ונשבעין בחיי מרדכי רבן לא האכל ולא נשתה אלא בתעניתנו נמות עייפים, והיה כל אחד ואחד גולל ספרו ונותן לרבו, ואומרים סבורין היינו כי בם אריך ימים ושנים, ועכשיו לא זכינו, טול ספרך, מיד צעקו צעקה צעקה גדולה ומרה, ואמותם גועות כפרות מבחוץ, ובניהם כעגלים מבפנים, ועלתה צעקתם כשתי שעות בלילה, באותה שעה נתגלגלו רחמי הקב"ה, והעביר החותמות, וקרע את האגרות, וגדע קרן רשע, והפך עצת המן הרע. אמר ר' חלבו אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תינוקת של בית רבן, וכן הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח ג), ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן (שם כט יא), וצריכין אנו לעסוק בדברי אגדה שייסדו הראשונים, מפני שהם נאים ומיישבים דעת האדם, ומושכין לבו של אדם בדברים שהדעת מקבלן: