מדרש פנחס ג

1מה שקורין לאפרים כינוי פישל הוא מחמת שיעקב בירך את בנו וידגו לרוב ופירש"י כדגים הללו שפרים ורבים והשם אפרים נכלל יותר מהברכה כמ"ה כי הפרני אלקים וכו' ואמר כשמברכים את הבנים ישימך אלקים כאפרים כו' שלא ישלוט בהם עין הרע כמו שפירש"י גם כן. במוצאי שבת אמר ראו שאמרתי דבר חדש ועל ידי זה נתפזרו העננים והרקיע בטהרתו:

2בקיץ א' שמע שערוריות גדולות וצוה ללמוד ולהשלים פירש"י מכל סדרא בכל שבוע ופ"א הזהיר לומר הרבה תהלים וללמוד זוהר הרבה וגם הזהיר למדינות וואלחייא בענין המגפה ר"ל שיאמרו במנין תהלים בלי הפסק עד גמירא שלשים יום רצופים:

3זוהר אחרי דס"ח ע"ב מאן דאכל ושתי בתשיעאה ומענגים נפשי' וכו' לתרין חולקין וכו' תשיעאה ועשיראה הוא מתענה לגמרי הוא התענית בעינוי נחשב לצער גדול וכל מה שמתענג יותר בט' הוא העשירי לו יותר לצער גדול ונחשב העשירי לתענית ב' ימים. והבן:

4בכל דבר יש חיצונית ופנימות וא"י הוא פנימית העולם וחו"ל הוא חיצונית העולם וכן בתורה יש חיצונית התורה ופנימית התורה וע"כ כל פנימיות בתורה נתגלה בא"י דהיינו כל ספר הזוהר ותיקונים וכל כתבי האר"י זללה"ה ופ"א אמר שהשיג דבר חדש כי הנער עד בן י"ג שנים יש לו ללבוש המלבוש של ציצית על כל בגדיו כמו המלבוש שקורין לאבסירדיק גדול וכמדומה לי שכך אמר לי כי לדעת הפוסקים יש ללבוש ציצית על בגדיו ולדעת המקובלים יש ללבוש תחת בגדיו בפנים והטעם כי זה מצד חיצונית התורה וזה מצד פנימית התורה ובחי' נגלה שבתורה הוא מבחי' שית סטרין והוא מבחי' סוד נע"ר כידוע וע"כ יש לנער ללבוש על בגדיו והבן:

5זווג הגמל הוא אב"א וע"כ אין לך שוטה בכל הבהמות כמו הגמל ובהמה הוא בבחי' פנים באחור וע"כ יש בה קצת חכמה כמ"ש מלפנו מבהמות הארץ והאדם הוא בבחי' פב"פ וע"כ יש בו חכמה גדולה ומעולה:

6צוני פ"א ליסע לביתי ליו"ט חג הסוכות ובאתי בעיו"ט לביתי לאחר זמן שאלני אם מצאתי בביתי צרכי יו"ט בריווח והשבתי הן ואמר לי כי כשנעשה יחוד הוא הכל נכון (ז"ל רק מען מוז זעהין מיא זאל ניט אובער חאפין) והבן זה מאוד:

7כל העולמות וכל הנשמות הם מסייעים לאדם לבכות ולהוציא דמעה מעיניו ופ"א אמר כשרוצים נשמות לידבק באדם במוחו יוצאים (דמעות) מעיניו ועי"ז נתברר המוח שלו כי הדמעות הם פסולת המוח כמו שנז"ל:

8כל עקיצת הכינים היא מאחורי הגוף כי מן האחוריים היא אחיזת החיצונים ובראש ששם מוחין ואין בו אחיזה לחיצונים לכך אין מצוים שם כינים והאדם שעוקצים אותו בראשו הוא מחמת מחשבות רעות רח"ל ואיתא ג"כ בס' חסידים כי בעקצות הכינים ידע האדם רזין דאורייתא ע"ש ואח"כ אמר כי נה"י הם בסוד נפש כמ"ש כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו' לכך שם מצוים ביותר כי משם אחיזת החיצונים כידוע והגוף הוא בסוד רוח כמ"ש לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא והדיבור הוא מכנפי ריאה לכך יש שם ג"כ קצת אחיזה כנ"ל והראש הוא בסוד הנשמה לכך אין שם שום אחיזה ואעפ"י שהדיבור יוצא מן הפה הוא מחמת שהרוח מקשר בנשמה ולא רצה לגלות יותר ואמר ע"ז שהוא דבר חדש:

9הקפיד מאוד על חזן אחד שהתחיל לנגן תיכף בקול רם כי תחלה צריך להתחיל בקול נמוך והוא נעשה בחי' מ"נ ואח"כ בקול רס:

10בשבת מצמצם הקב"ה שכינתו באכילה ושתיה (והוא בבחי' הצמצום שהי' בעת בריאת העולם אך שם הי' צמצום יותר) ושינה כמ"ש שינה בשבת תענוג כי אחז"ל אין אשה מתעברת וכו' כי אינה יודעת עדיין וכו' ואין יכול להיות בחי' מ"נ כך הוא בשבת כי אין האדם יודע תענוג שבת להיות לו חשק גדול לקדושת שבת אך מחמת שינה הוא מרגיש בתענוג שבת ומתחיל להתאוות לקדושת שבת והיא בחי' העלאות מ"נ ואח"כ וכו':

11מה שכל העולם אומרים על ס' מהרש"א שהוא ר"ת מוה' שמואל איידליש הוא טעות גמור כי הוא ר"ת מהו' שמואל אליעזר כ"כ בהקדמה וסיפר לי הרב הגדול מוה' אברהם דוב שהוא היה בעיר ששם קבורת אמו של מהרש"א וצוה לקרות על המצבה ונכתב שם גיטל והוא מחמת הלומדים בפלפולים של הבל הורידו אותו לעלמא דנוק' ומעת שאמרתי דבר הנ"ל פסקו רוב העולם לומר מוה' שמואל אידליש רק סתם מהרש"א כי בימים הראשונים היה זה מרגלא בפי כל העולם:

12וסיפר ג"כ שאשה א' היתה בעלת גמילות חסדים ביותר כמו בחי' הזכר ושמה דינה ואחר פטירתה נולד בן לבתה והעלו את שמו ד"ן ואמרתי כי מחמת שהי' לה עלייה מעלמא דנוק' לעלמא דדכורא ועליי' הראשונה הוא לשבט דן כמ"ש מאסף לכל המחנות והיה המעשה בשבת הגדול ואמרנו לו כי עתה הוא שבת הגדול בעשירי לחודש והוא נשיא לבני דן ואמר כי עתה יש לה עוד עליי':

13בסידור דר"י בכוונת ספירות העומר ויכוין וכו' למתן שורש נשמתו שבל"ב נתיבות חכמה או בנ"ש בינה בכל מקום שהוא לתקנה ע"ש וז"ש עומר לגלגולת מספר נפשותיכם כי ספ' הע' הוא כוללת כל הנשמות:

14המן מן התורה מניין המן העץ אשר צויתיך ועץ הדעת טו"ר הוא סוד חמץ ע"ש בכוונת ביעור חמץ והמן ואשתו וי' בניו הם התלבשות ס"ז ונוק' וי"ס הקליפה ע"ש בכוונת פורים והספרים נכתבו בי"ג בניסן להשמיד ולהרוג וזה היה בימי אנשי כנה"ג והם היו יודעים בוודאי סוד ביעור תמץ ותיכף בערב בדקו חמץ ועיקר כוונת ביעור חמץ הוא סוד ז' ושאור הוא הנוק' וי' פתיתי החמץ לבער עשר כתרין דמסאבותא ועשו וגמרו פעולתם למעלה שיהי' מפלת המן וכל הנ"ל רק שלא בא וירד לזה העולם עד יום ב' של פסח והבן היטב:

15כל מה שהאדם משיג בחכמתו הוא בעצמו גבוה במעלה מן הדבר שהוא משיג לכך נקרא הת"ח מארי דאורייתא:

16כדת המלכות הוא כתר והוא מדת הענוה שכל מי ששואל דבר מיד נותנים לו מחמת מדת ענוה של המל':

17הקפיד על בנו שלא לבש הכובע שעל ראשו כתיקונו כי המלבושים הם המקיפים והם ג"כ בסוד המחשבה כי שם אהי' הוא בסוד בחי' מקיפים ובסוד בחי' מחשבה ופ"א שמעתי ממנו כי המלבושים הם המקיפים ולכן גם כן הנשים יש להם הרבה מלבושים יותר מזכרים כי הם קרובים אל אחידת וכו' וצריך להם הרבה מקיפים גם אמר שכל בני ביתו מכירים מרחוק איש משוגע כי המלבושים שעליו אין להם התחברות עמו גם אמר כשאדם הולך אצל מקום גבוה במעלה כגון לביה"כ או אצל אדם גדול וכדומה מלביש עליו עוד מלבוש מקיף עליון אבל באו"ה הוא להיפוך כשהולך אצל שררה גדול ממנו כשבא לפתח ביתו הוא משליך מעליו את המלבוש דוק ותשכח:

18המנהג כשמסירין התוגר ממלכותו ומשלחים אותו למקום הידוע נותנין ומעמידין לפניו כל המשמשין והעבדים שהיו לו בעת מלכותו רק שהם כולם אלמים וכשהאדם אינו עושה ח"ו המצות כתיקונן ומכל מצוה נברא מלאך והם מלאכי' אלמים לפעמי' והוא חרפה ובוז גדול שיושב בג"ע ולפניו משמשין אלמים או לפעמים מלאך א' בלא יד או בלא רגל וכדומה ואין תקנה לזה רק כשמוסר נפשו להשי"ת באמת אז עי"ז הוא עליית השכינה ואז נתקנים ג"כ כל המלאכים הנ"ל ודבר זה אי אפשר להבינכם כי הוא אינו רק כשימסור נפשו להשי"ת באמת אז עי"ז הוא עליית השכינה ואז נתקיים ג"כ כל המלאכים הנ"ל ודבר זה אי אפשר להבינכם כי הוא אינו רק מחשבה אמיתית (ז"ל איין ערונצטיר מיין) וריב"ש סמוך לסילוקו מן העולם הי' לו לחיות עוד ב' שעות ואמר להשי"ת אני נותן לך במתנה אלו הב' שעות והוא מסירת נפש אמיתי והאריך בדבר הנ"ל:

19פ"א נראית הלבנה פתאום וקידש אותה ואמר אח"כ שמכח דבר מצוה כזו שבאה ע"י היסח הדעת נושעים נשמות והרבה דברים על שש מאות פרסאות (ווערין גיהאלפין נשמות אונטרעסיס):

20בהגדת פסח שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם והקשה כפל הדברים שכבר אמר לעיל ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים וכו' אנו ובנינו וכו' ותירץ עפ"י גמרא דמגילה (ד' י"ז ע"ב) ומה ראו לומר גאולה בשבועות וכו' אתחלתא דגאולה הוא ופירש"י ואע"פ דהאי גאולה לאו גאולה דגלות הוא אלא שיגאלו מן הצרות הבאות עלינו תמיד וכנ"ל אפ"ה כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשבועות ע"ש פי' כיון שכל הגאולות מן הצרות הם הכל בחי' גאולה העתידה והבן היטב [ועפ"י פירש"י הנ"ל אמר ששיבוש הוא אותן האומרים בתפלה וגאלנו גאולה שלימה כי לא קאי על הגאולה העתידה רק מן הצרות וכו'], וז"ש כאן שלא את אבותינו וכו' אלא וכו' גאל עמהם שכל הגאולות הם נלקחים והיו נכללים בכלל גאולת מצרים והבן היטב ואח"כ הנאהו מאוד שאחר כל דברי תורה שאמר בתחילה אמר בסוף ד"ת בנגלה כי בחי' נגלה הוא בחי' מט"ט כמ"ש בגמ' דבר קטן הויות וכו' ובחי' מט"ט נק' הויות ה"קטן ובפסח נכנסים תחילה מוחין דגדלות ואח"כ וכו' מוחין דקטנות ע"ש בכוונת פסח:

21תירץ לאיש א' על קושיא איך אפשר להתפלל על אדם א' שיחזור בתשובה והלא הכל בידי שמים וכו' וביאר כי השי"ת הוא כללות כל הנשמות כל מה שיש בכל יש בחלק נמצא שיש בכלל נשמה אחת כל הנשמות נמצא כשחוזר בעצמו בתשובה אז עי"ז חוזר גם חבירו בתשובה כי הוא כלול בחבירו וחבירו כלול ממנו:

22הגשמים שמן הפסח ועד העצרת הם רפואה גדולה לכל התחלואים שאין לך רפואה כמוהו בכל החנויות של רפואה דהיינו לעמוד על הגשם ולגלות קצת ראשו כדי שירד הגשם על ראשו וגם לפתוח פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו ממש ומן העצרת ואילך צריך לברור איזה גשמים שהם טובים דהיינו גשמים היורדים בזמן שהארץ צריכה להם הם טובים ג"כ לרפואה הנ"ל וז"ל הזוהר פ' תזריע דנ"ד ע"א בזמנא דאסגי קוב"ה חסד בעלמא בעי למיהך בשוקא ובכולא עבדי טיבו ע"ש היטב גם שמעתי בשמו שיש גשמים דכורין והם סימן ברכה וגשמים נוק' והם סימן וכו':

23טוב לכל אדם לעשות בשבת ב' חלות קטנות להניח תחת ב' הגדולות כדי לבצוע על ד' ככרות בכל סעודה וז"ל הזוהר ר"מ פנחס רמ"ה מאן דאית לי' וכו' ארבע ככרות בכל סעודתא וכו' תריסר אנפין ע"ש:

24הזהיר להתפלל שיהיה ברכה מצוי' בפירות ובתבואות כי עי"ז היה עליות השכינה ועליות הקב"ה:

25מה שנזכר כ"פ בזוהר ובתיקונים נו"ן סדרים דאורייתא והקשה הא נ"ד הם דוק ותשכח ותירץ כי שם הם סדרים שקורין בשבתות אבל וזאת הברכה נקראת ביו"ט וז"ל תיקוני זוהר תיקון י"ג דכ"ט נביעו דאורייתא לאשקאה אילנא דאיהו נטוע בג"ן ע"ש היטב וזהו וזאת הברכה לשון ברי"כה והבן. היטב:

26אם יזהר האדם בה' דברים אלו יהיה לו בוודאי פרנסה. א' שיהיה מתמיד בלימודו ממש. ב' שיזהר שלא יהיה שום שקרנות בפרנסתו. ג' להתפלל אל ה' תמיד עבור פרנסה והוא מועיל אפילו אם חוטא ח"ו עכ"ז לא יחסר פרנסתו. ד' ליזהר ליתן מעשר. ה' שלא יהיה פזרן ונדבן יותר מדאי:

27בענין היונים שגזרו תבעל לטפסר תחילה ע"ש בגמ' ביאר עומק רשעתם עד היכן כיוונו לעומק סוד גדול והוא דאיתא בתיקונים איהו חנוך ואיהי חנוכה איהו נער ואיהי נערה וע"ז גזרו תבעל וכו' וא"כ אינה בבחי' הנ"ל והבן היטב זה הסוד הגדול:

28טעם גדול על מה שקורין פ' עריות ביו"כ כי ביוה"כ היא נסירת היסוד ע"ש בכוונות עיו"כ בס' פע"ח וז"ל ומלבד זה צריך לתקן גם בחי' המגעת ליום כ' שהם יסוד ומל' הם מחוברים וכו' ע"ש ואמר כי הטוב שבמדת יסוד הוא בחי' משיח והרע שביסוד הוא איסור עריות ולכך נקראם פ' עריות שיתנו על לבם לשוב ולפרוש מעריות ולעשות תשובה ועי"ז יבוא משיח בב"א והבן זה היטב:

29סימן למרה שחורה, א' שאין לו חשק לעלות לא"י. ב' שאין לו חשק ללמוד בס' הזוהר רק ללמוד לשם מצוה. ג' כששומע דבר אין יכול לעבוד בו את השי"ת (ז"ל ער הערט אזאך קען ער דער מיט ניט גיין) ושמעתי בשמו עוד סי' א' מי שאין בעל מרה שחורה יכול להוריד דמעות בכל עת שירצה:

30המלמד תינוקות צריך להיות לו מעט כעס כי התורה היא מדת ת"ת והיא כלול מחסד וגבורה אך אם יש לו הרבה ח"ו הוא מגבו' וכו':

31מעת שישראל נזהרים ממשהו חמץ בפסח ואוכלים מצה שמורה היתה להם ישועה בדבר גדול (ומשמעות דבריו היו ברוחני) ואין אני יכול לגלותו לטובת הדור:

32אם היו כל ישראל יודעים כמה הוא גדול נתינת הצדקה של ואתה מושל בכל והיו כולם נותנים הצדקה הנ"ל היה כבר בא משיח:

33מי שעובד את ה' באמת כל העולם יודעים וכן בהיפך ג"כ כל העולם יודעים ומי מגיד להם הקב"ה בעצמו כי כל העולם נברא בהדין קמצא דלבושי' מני' ובי' נמצא העולם הוא הקב"ה והבן ופ"א שמעתי שכל העולם יודעים האמת ואפילו העכו"ם כי כל העולם כולו נברא בז' הבלים וז"פ ס"ג שממנו יוצאים ז' הבלים הוא בגימ' אמת וזה הוא כוונת שופר:

34אמר על עיר אחד איך אפשר להיות שם חכמה ואין בה יין כי אמרו בגמ' חמרי וריחני פיקחין:

35אמר להתפלל על פרנסה בעשי"ת כי שם חת"ך הוא שם של הנסירה והוא ג"כ שם של פרנסה (וגם פ"א צוה לומר כל עשי"ת פ' המן) וכ"פ שמעתי שהיה מזהיר להתפלל על פרנסה ושאר הצטרכות ולהאמין בוודאי שהשי"ת ימלא שאלתו והוא מצוה רבה כי עי"ז הוא עליית השכינה כמ"ש בזוהר איהו אמת ואיהי אמונה ועי"ז נופלים כל האמונות שקרים (ז"ל פאלין אראפ אלע שפלה אמונות).

36האריך בענין שם שדי שיש די באלהותו לכל בריה דהיינו שבאלהות עצמות יש די לכל בריה וא"צ לשום דבר בעולם כלל וכלל והבן זה היטב והקפיד מאוד ומאוד על ההולכים להתרפאות מן הקדר ומן העכו"ם וכ"פ שמעתי ממנו שהיה מקפיד מאוד על הנ"ל אפילו ליקח עשבים מן העכו"ם ואפילו מן הנשים כי הוא מלא כשפים. ואמר שהנשים שמקבלים רפואות מן הנ"ל שהוא מזיק לבניהם ולבעליהם ופ"א אמר המבלי אין אלקים בישראל וגו' וגם אמר שא"א שיעשו שום רפואה כלל ושמעתי בשמו שכך הוא דרך רפואתם שמכניסים באדם ח"ו טומאה גדולה ומחמת זה בורחת החולשה או הטומאה אחרת רח"ל ואח"כ מתגברת ח"ו עד למאוד הרחמן יצילנו ופ"א שהנשים שמקבלים רפואות מן הנ"ל שפניהם משתנות לפי ראות עיני:

37פ"א האריך בענין מדרגות בחי' אליהו שלא היה בו שבירה ולכך לא מת וע"כ בש"ס כשיש איזה קושיא או אבעיא יש תיבות ת"י"ק"ו שר"ת תשבי יתרץ קושיות ואבעיות והוא מטעם הנ"ל ואיני זוכר היטב כמדומה לי שכך שמעתי שבחי' אליהו אין בו שבירה ומיתה ובכל מקום יש בחי' אליהו דהיינו בש"ס בחי' ת"י"ק"ו שאין בו שבירה כי ר"ת תשבי יתרץ וכו':