מדרש פנחס ה

1לא קם בישראל עוד נביא כמשה אשר ידעו ה' פא"פ לכל האותות והמופתים כי הנס אינו יכול להיות אא"כ השמות באו פב"פ וזה לא קם וכו' אשר ידעו הוא לשון זווג דפא"פ אז לכל האותות וכנ"ל:

2דברי קהלת בן דוד מלך ישראל. ופירש"י שכל דבריו היה בהקהל שכל דיבור של דברי קדושה ותפלה כולל כל העולמות ומלאכים ונשמות וכ"כ וכך יראה כל אדם שבכל דיבור יכלול כנ"ל. ושלמה המלך ע"ה היה כל דבריו כך שהיה כלול בו כל נשמות ישראל ומלאכים וכ"כ כי שלמה אותיות למשה כידוע והיה כל דבריו בהקהל ואם יתנהג אדם כך שבכל דיבור כנ"ל יתנשא על כל הברואים וזהו פירושו דברי קהלת מלך וכו':

3שמעתי מר' רפאל שלכך אומרים זמן שמחתינו כי סוכה הוא יחוד ה"א וע"י בא הדעת וכשיש דעת הוא שמחה כי נראה תינוק כשנולד הוא בוכה ואינו יכול לשחוק ובכמה שבועות שמגיע לו איזה שכל הוא מתחיל לשמוח וזה נראה לעיני כל:

4סוכה הוא יחוד ה"א. וזהו בחי' דעת כידוע. ורש"י פירש על דעת רוח הקודש וסוכה משמע שסכין ברוח הקודש ולכך בשמחת בית השואבה שואבין רוח הקודש כי בחג הסכות נעשה היחוד:

5כתב בספר הכוונות לכוון שם של ע"ב עם נקודת סגו"ל ועולה גימ' שבע הגם שה"ש גי"מ אלקים במילוי יודין והוא בחי' דין כאשר נצרף אליו שם של ע"ב נתהפך לשבע ולרחמים וזהו מורה על נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן. סוכה הוא מקיפין לכך אומרים קהלת בסוכות:

6בזהר קדמאה ישבו ולבתר תשבו קדמאה לאושפיזא ותנינא לבני עלמא שהלשון של ישבו משמע לנסתר ותשבו משמע לנוכח שידוע שלכל דבר קדושה מקדמא שכינתא ואתא ולכך קדמאה לשכינה וזהו אושפיזא והדר לבני עלמא ולכך רב המנונא סבא עמד אצל הפתח ואמר תשבו ולא נכנס קודם ואח"כ אמר כי שכינה מקדמת וכנ"ל עיין בזהר:

7ג' ימים אחר יוה"כ נשאר הארה מיום הכפורים ולכך מחמת הארת יוה"כ מוחל הקב"ה ג"כ עונותיהם של ישראל ובערב יו"ט עוסקים בסוכה ובלולב ולכך יו"ט הראשון הוא ראשון לחשבון עונות ואמר שנאמין לו שג' ימים אחר יו"כ לא שמע מה שהיה מדבר אליו וכאילו דברו לעץ כך לא שמע:

8טען והמליץ יושר בעד ישראל שהגלות נתארך ורבו הצרות וכ"ז שלא קיימו ישראל את התורה ואמר מי הכריח להקב"ה ליתן לנו התורה וסוף כל סוף ידע שלא יקיימוה ואע"פ שבשעת מעשה קבלו היהודים עליהם אין אנו ראוי' לעונש אח"כ אם לא יקיימוה ואין הקב"ה בא בטרוני' וכו' ואח"כ השיב שהקב"ה הוא הצדיק שמאחר שנתן לנו התורה ויש בה שכר ועונש וכל מה שבעולמות עליונים ותחתונים הכל בתורה ונמצא שאין הקב"ה מעניש רק התורה בעצמה. ולענין ידיעה ובחירה כבר כתב הרמב"ם וגם הזהיר שלא להקשות וכנ"ל השי"ת אין חקר לתבונתו. וזה הפירוש כתבו לכם את השירה הזאת לעד וכי מי שמע שהשירה הוא עדות רק האמת שכל מה שהיה בעולם ושיהיה עד תכלית נכתב בשירה הזאת כמו שהמעשה ברמב"ן ששאל אותו פופס שיגיד לו שמו בפרשת האזינו והוא היה מומר ואמר לו שהוא בפסוק אמרתי וגו' באות הנ"ל ונמצא שכל הדברים כתובים ומרומזים בשורה הזאת וזהו שפיר עדות נאמנה:

9אמר מענין התשובה עכשיו אין תשובה אלא תורה לכל עבירות כדכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם כלומר אם נתחייב עולה למד תורה אשם למד תורה ואמר פירוש הפסוק עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו כי שמים פירש רש"י אש ומים שעשה שלום ביניהם וזהו מי שעשה שלום בין שני הפכים הללו בוודאי שיש בידו לעשות שלום בינינו:

10אמר פירוש הפסוק חמדת ימים אותו קראת היכי כתוב בתורה שקרא הקב"ה את שבת חמדת הימים, ואמר כתיב ויכל אלהים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויכל לשון חמד כמו כלתא נפשי' וזהו פי' ויכל אלהים וכו' לומר מכל מלאכתו אשר עשה חמד ליום השבת:

11אמר יש בני אדם רוצים לשמוע דברי תורה והם רוצים לשמוע אפילו רזין דאורייתא וזה אינו נכון כי הוא פחד לשמוע יותר מן הראוי ועל זה נאמר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן וכו' על כן ראוי קודם שישמע דבר שיחרד ויזדעזע שמא ח"ו יותר מן הראוי ואז יהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו ועל זה נאמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ואמר כשאני לומד זוהר וכשאני פוגע באיזה מקום אני מתיירא לדבר מחמת פחד רק אני יושב ורואה בו ואיני מדבר.

12אמר כתיב בפסוק והאיש משה עניו מאוד מכל אדם ואמר מאי רבותא שהיה עניו מכל אדם הלא יש כמה בני אדם שהם ענוים ושפלים. אלא איתא בגמרא ת"ח מותר שמינית שבשמינית בגאוה. וכל אדם לפי חכמתו. אם הוא יותר ת"ת שמינית שבשמינית שלו יותר. ומשה היה ת"ח גדול ושמינית שבשמינית שלו היתה יותר גדולה מכל אדם, ובו לא היה אפילו אותו שמינית שבשמינית. על כן היה עניו מכל אדם:

13אמר בפסוק מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה. ואמר איתא בגמ' הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וזו פירוש מה ה' שואל ממך. כלומר כל המדות שיש בהשי"ת שואל ממך כי אם ליראה אע"פ שאינו נוהג בהש"י יהיה בידך, ועוד אמר שפסוק זה כי איזה דבר צריך שאלה דהיינו דבר שאין טוב לו לאדם דהיינו היראה אבל דבר שטוב לו לאדם עושה ממילא וזו פירוש מה ה' שואל ממך כי אם ליראה. אבל ללכת בדרכיו ולאהבה אותו זו אינו צריך שאלה כי הוא לטוב לך (ולכך מתו עד שבועות וכו' עד שנתנה התורה):

14בפסח נדונין על התבואה כי כל הרודף אחר הכבוד וכו' וכשאדם רוצה לאכול הרבה אזי אין לי לאכול ולכך כשאוכלין בפסח מצה שאין בו טעם נתברך התבואה וזהו בפסח נדונין:

15הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. כי קודם שנתפשט אקרי טוב דגניז בגווי' ואחר שנתפשט נקרא חסד. ולכך ביין קודם שימזגנו במים אין בו טעם והוא בכח, ואתר שמזגו במים שנתפשט בו החסד הוא טוב יותר. ולעולם יש לו ב' פירושים א' לשון העלם ב' לשון לעלמא וזהו פירוש הפסוק הודו וכו' כי טוב כי לעולם לשון העלם כשהוא בהעלם הוא טוב. ולעולם חסדו וכשנתפשט לעלמא נקרא חסד. בפסח שנוצחין את המלכים הוא בנצח אלא כל הדברים שבאים לעולם הוא מר"ה וזהו שאומרים בר"ה זכרו לנצח:

16ואיש משענתו בידו מרוב ימים פ' הפשוט לעתיד לבא יהיה כל אחד מחיה מתים והוא אמר שיהיה הכל אחד בעץ החיים וזהו משענתו מרוב ימים והכל הולך אל מקום אחד:

17אמר אין אני ירא רק זאת אני ירא שלא אהיה חכם יותר מפרומיר (איך זאל ניט זיין קליגער אז פרומיר) מה אעשה שאין אני בקו הבריאה:

18אמר אני יודע שריבוי אכילה הוא רק יצה"ר וזו שקר שיותר שיאכל יחיה יותר והראיה ר' ליב בן שרה ור' יום טוב שחי ע"ב או ע"ד:

19אמר כשאדם מצער עצמו על הקב"ה אז הוא מפלתן של רשעים ולא שיצער על עצמו:

20בשיר השירים אין יכולים להבין שום דבר כי כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים והוא כי כל הכתובים הוא ממוצע בין עולם השפל לעולמות עליונים ושה"ש הוא ממוצע בין עולמות עליונים לא"ס ואין אנו מבינים, ועוד אמר בלשון אחר כל הנביאים שאמרו היו מעלין אותו עולם השפל לעולמות עליונים ושיר השירים מעלה אותו עולמות עליונים לא"ס:

21אברהם אבינו ע"ה היה עושה פסח והביא אור גדול לעולם ומאותו אור נשרפה סדום כי לא יכלו לסבול האור כי הרשעים אין יכולין לסבול אור ולכך נאמר לוהטו סדום באש פסח ולא נאמר בפסח כמו בכולם אלא ששרפו באש של פסח ובסנחרב נאמר ג"כ כיקד יקוד פסח כי חזקיהו עשה פסח והביא ג"כ אור גדול וספר מהבעש"ט ז"ל ועוד אמר כשאומרין שמע ישראל וכו' ה' אחד יכוין ליחד כל המדריגות ולהעלותן למעלה והרשעים או שנעשו טוב או שיש להם מפלה גדולה:

22מה נשתנה וכו' חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה. והקשה מה קושיא שעכשיו הוא רחמים וכנ"ל. ואמר שהקושיא השניה הוא הקושיא שבכל וכו' הלילה הזה כלו מרור והוא קטנות, וזהו הקושיא שאם הוא רחמים איך שייך קטנות. והתרצן השיב שבאמת הוא רחמים ומה שאנו אוכלין מרור הוא רק לזכר מה שהיה אז:

23בין יושבין בין מסובין. כי כשהיה בגלות היה הדיבור בגלות וזהו שנאמר ויעבידו וכו' בפרך בפ"ה ר"ך והביא הקב"ה אור גדול לעולם ונגאלו ויצא הדיבור מהגלות. וזהו פ"ה ס"ח והדיבור הוא בחי' מקיפין, וזהו מסובין לשון סבוב הוא מקיפין:

24אפילו כלנו יודעים את התורה מצוה לספר בי"מ כי מצוה לספר בפה ועי"ז יולדו נשמות חדשות והוא זווגים בפה ולכך הוא פ"ה וסח וסח בגימ' חיים. וזהו כי חיים הם למוצאיהם בפה, כי גם בגמרא כשמדברין בפה מתחדשין דברים חדשים:

25מל' שבמלכות הוא גבוה מכל ודוד היה בבחינת תורה שבע"פ ולכך בשבת במנחה אומר צדקתך א' הוא נגד (תורה שבע"פ) ונולד בשבועות וקורין תורה שבכתב והוא תיכף יחוד וכנ"ל:

26התורה אינה אוהבת רק שפלות ולכך בימים הקדמונים היו לומדים על הארץ ולכך אוכלין חלב בשבועות שהוא קטנות:

27יגרתי מפני האף והחימה. יגרת אותיות תרי"ג והוא מפני אף וחימה וכנ"ל:

28והחיות רצוא ושוב הוא בכל דבר שבעולם במחשבות ובבריאות הגוף וגם באורחים חובה שילכו ויבואו אחרים ובדצח"מ כי להמים יש קצה:

29שאול היה משכמו ומעלה גבוה מכל העם וכו'. כי כל העולמות וכו' ולכך ר"מ שהיה אומר ק"ן וכו' לא היו יכולין לעמוד על סוף דעתו ולא היה לו בן זוג ונשמתו היה מארוך כי גם בארוך וכו' וכל ההתלבשות אינו אלא עד הכתף וכנ"ל ולכך בשאול שהיה נשמתו מארוך והיה שכמו וכו':

30פ' קרח הנשיאים שהלכו במרגלים אינם לא כסדר הדגלים ולא כסדר תולדותם והוא ע"ד שכתוב בספר דברים ותקרבון אלי כולכם שכתוב ברש"י בערבוב וכאן הוא כתוב ג"כ כך:

31ועתה יגדל נא כח ה' וכו' כאשר דברת לאמור. ע"ד שכתוב ברש"י ארך אפים וכו' וזהו כאשר דברת לאמור כמו שאמרת לצדיקים וכו' ועתה יגדל נא וכו' יו"ד רבתי כי בתחילה הוא בצימצום ואח"כ נעשה יו"ד רב"תי למשל כמו הגרעבלי וזהו דור שכולו חייב וכו':

32שלשה דברים באו ביסורין ואלו הן תורה ומשיח וא"י. וזהו ע"ד יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ובמדבר היו ישראל מ' שנה ועמדו על דעתו של משה רבינו ולכך נקראין דור דעה וכנ"ל:

33י"ט ברכות שבשמונה עשרה דחול הם כנגד אברהם יצחק ויעקב ושרה ורבקה רחל ולאה ונגד י"ב שבטים ובשבת (איין העכירין עולם) אינו רק נגד אברהם יצחק ויעקב וארבע אמהות ובר"ה הם ט' נגד בלהה וזלפה ג"כ. התורה הוא סם חיים וכו' ומימינים ומשמילים מימיני' הוא סם החיים וכו' וזהו במדבר הזה יתמ"ו ושם ימותו וכנ"ל באותן דברים עצמם וזהו פירוש שנים שאכלו פסחיהן א' אכל לשם מצוה יצא וא' אכל לשם אכילה גסה הרי מתחייב בנפשו ולא יצא כי אכילה הוא לשון זיווג כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל. ופסח הוא פ"ה ס"ח וזה שלומד ומתפלל לשמה יצא וזה שמתפלל אותן רק שהם שלא לשמה וזה לשם אכילה גסה לשם גסות כי יש זיווגים בפה כי הא"ב הוא פב"ב ומחמת שמקשה קושיות בגמרא ומתרצים הוא מחזיר האותיות פב"פ וכן בתפילה כשמתפלל בכוונה הוא מחזיר האותיות פב"פ ונעשה הולדה ונעשה הכל ברגע א' עיבור ויניקה ומוחין כ' בא למעלה מהזמן כמו החלום שחלם לו מה שנעשה ברבע השנה ובאמת הוא ברגע אחד רק שבחלום האדם למעלה מהזמן ומכ"ש בתורה ובתפלה יכול להיות ברגע אחד. ולכך הולכין להקביל פני רבו ברגל כי ביו"ט בא לכלל פנים וכשבא אצל רבו נעשה פב"פ וכנ"ל. וזה שאמר ר' חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי וכנ"ל א"כ מה היה צורך להתפלל רק הפירוש שגורה כמו בסנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה כדי שיהי' פב"פ וזה אם שגורה וכנ"ל אז אני יכול להחזיר וכנ"ל. וזהו שמתפללין על החולה כי החולה מחמת שאין לו מקיפין וכשהחולה הוא במחשבתו וכנ"ל אזי אני ממשיך עליו המקיפים והאי עלמא לבי הלולא דמי. כי בקרבנות ופסוקי דזמר' הוא כמו כלי זמר ואח"כ ק"ש הוא יחוד ואח"כ מסמיך גאולה לתפלה כי כשמתפללין נעשה יחוד וכנ"ל כי גאולה הוא יסוד ותפילה הוא מלכות וכנ"ל והשאר שכחתי:

34אמר שטוב הדבר להתענות כל אדם לא פחות מפעם אחת בשבוע כי בכל דבר צריך להיות קטנות וגדלות כמו בתבואה שקודם הוא הקשין ואח"כ התבואה ובבני אדם הא"ה הקטנות וישראל הגדלות וזהו בית עשו לקש ובתורה יש ג"כ קטנות כשיש לו איזה קושיא בתורה הוא קטנות וכשמתרץ אותה הוא גדלות ובישראל עצמם יש קטנות וגדלות הרשעים וצדיקים ולכך בדור המבול שהיו כולם רשעים והיה רק קטנות ולכך לא היה להם קיום:

35פ"א אמר טעם להתענות כי דברים רעים יש בעולם יותר מדברים טובים כמו דומם הוא יותר מהצומח והצומח הוא יותר מהחי והחי יותר מהמדבר והמדבר גופא הא"ה הם יותר מישראל ובישראל גופא וכנ"ל והכל אחד המחשבות זרות הם יותר מהטובות והמחשבה טובה א"א להיות פ"א אפי' בשבת כ"א חצי שעה ובפרט אדם שהולך בשוק שנושא ונותן הוא בכל הדברים ובתענית הוא הולך כל היום במצוה וגם אמר טעם כי אדם נברא במדות רעות וצריך לשבר אותם ובתענית הוא משבר אותם:

36אין אדם יכול לעבוד את הקב"ה כ"א שיקשור א"ע להקב"ה כי ישראל זני ומפרנסן להקב"ה וזהו את קרבני דהיינו שמקריבין אצלי הוא לחמי לאש הם המלאכים ריח נחוח הוא משיח:

37בשב"א מזמרין מכריתין את הקליפות כי באדם יש גיהנם וג"ע דהיינו הריאה הוא ג"ע והכבד וטחול הוא גיהנם והקול הוא מהריאה שהוא ג"ע לכך הוא מכרית את הקליפות וכל דבר מה הוא פסול בעליון ולכך באדם הוא ג"כ נקבו הדקין והריאה טריפה אבל טחול וכבד אם נשתייר מהם כזית כשר:

38גם אמר למה עשה אליעזר עבד אברהם הסימן במים כי כשרוצין לעשות לאדם חטיבה צריך להזכיר אותו באותו המידה שהוא עומד בה ואברהם היה בחי' החסד ומים הוא ג"כ חסד ולכך הזכיר אותו במים ולכך כשבא אצל לבן רצה שיעשה לו טובה הזכיר אותו במים וספר לו המעשה פ"ש ולכך כתיב בתורה יפה שיחתן של עבדי אבות וכנ"ל:

39אדם שהוא באמת אין יכול להעשות עבורו ניסים גדולים כי אברהם אבינו שהלך להלחם עם המלאכים לא סמך עצמו על הניסים רק הלך בחרב ובכלי זיין כי היה במדריגות אין הקב"ה עשה לו ניסים ולקח אבנים והפיל עליהם וכבש אותם ולכך בנחום איש גם זו נאמר שלקח מעפרו דאברהם אבינו דהיינו מעפר שהוא מדריגות אין כי עפר הוא מדריגה תחתונה (בל"א פון זיין ניכטקייט האט ער גינומין) ולכך נעשה שם אותו הנס גם אדם שהוא במדריגות אין השכינה יכול להיות שורה בו כי אדם שהוא במדריגות אין והקב"ה מלא כה"כ ויש בו ג"כ הקב"ה אבל אדם (וואס ער איז בייא זיך עפיס) אין בו הקב"ה:

40גם אמר למה הוליד אברהם את יצחק אחר בן מאה כי ישראל ומשיח לא יכלו לבוא כ"א בהסח הדעת כי ישראל ומשיח עלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם והדעת הוא בבריאה ולכך לא יכלו לבא אלא בהיסח הדעת ולכך הוליד אברהם וכנ"ל אחר מאה שנה והיה כתחה"מ רק בתחה"מ צריך להיות תליד גרמי רק מחמת שהאמין אברהם בהקב"ה הי' כמו תליד גרמי:

41חלם לו שאכל דג הנקרא כרת וחתיכה ממנה פורחת באויר ופחד ולמחר נזדמן כרת טוב ויפה ולא רצה לקנות:

42אמר בשם הרא"ש לאכול כבש בדבש חי ולכך אוכלין הסטעלניק כי הוא חי כי בר"ה מדקדקין אחר הלשון וזה נקרא חי ולכך בלילה אוכלין ראש כבש וביום תוקעין בשופר כי זה בחיצונית עולמות וזה בפנימיות עולמות ובשביל שהנסירה של יום ראשון הוא מהראש לכך אוכלין ראש כבש וראש בגימ' ג' אלקים אחד מלא ביודין וא' פשוט וא' א' אל אלה וכנ"ל גי' ראש וממתיקין בדבש שהוא גימ' אב הרחמים:

43אמר בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה כלומר כשאדם יוצא מבית המדרש שהוא באר שבע באר מים חיים וילך חרנה כלומ' לשוק ויפגע במקום כלומר כשהוא פוגע בשוק וילן שם כלומר נראה שילן שם דהיינו שיוצא מן השכל ואינו מישב א"ע כלל כי בא השמש שהשכל הלך ממנו ויחלום וכשהוא מזכיר א"ע והוא לשון חלים והפירוש שלו בריא רואה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כלומר שבעיני בני אדם נראה שהוא דבר קטן אבל באמת הוא דבר גדול כי סולם בגימ' ממון ומלאכי אלקים עולים ויורדין בו כלומר אפילו הצדיקים עולים ויורדים בו ועוד אמר בפסוק זה סולם בגימ' קול כלומר בני אדם נהנין ממנו כי הוא דבר נאה וראשו מגיע השמימה כי מלאכים אומרים שירה בקול ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו כי זה שאינו עונה עם חבירו בשוה זורקין אותו לנהר דינור: