מדרש שכל טוב, בראשית טו:יב

1ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם. כבר פרשתיהו, אבל יש לנו להוסיף, כי ד' תרדמות הן, תרדמה לשון שינה, כאותה של אדם הראשון, ותרדמת נבואה כשל אברהם, ותרדמה לשון רואה ואינו רואה, ותרדמת שטות, שנא' כי נסך (ה' עליכם) [עליכם ה'] רוח תרדמה ויעצם את עיניכם (ישעי' כט י):

2והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. ודאי הדברים כפשוטן, אלא צריכין אנו לידע עיקר ענינם, כי אחר שהראהו הקב"ה סדר הקרבנות, הראה לו ארבע מלכות, כי כשהפיל עליו אימה רמז לו על בבל ביד נבוכדנצר, דכתיב ביה וצלם אנפוהי אישתני (דניאל ג יט), מאימה:

3חשיכה. רמז לו על מלכות מדי, שחשכה עיני ישראל בצום ותענית בבכי ומספד:

4גדולה, רמז לו על מלכות יון, שהי' קשה ממדי, שהעמידה ס' דוכסין, ס' איפרכון, כעקרב שמשרצת ס' בהשרצה אחת:

5נופלת עליו. רמז לו שנופלת על בנין מלכות אדום, כנפל הארי על הכבש, ודוגמא לדבר, ותפול שבא ותקחם (איוב א טו), והיא הפילה אלפים ורבבות מישראל, ועליו נאמר מקול (נפלה) [נפלם] רעשה הארץ (ירמיה מט כא), ויש שמחלפין:

6והיה אברהם עומד ומשתומם על המחזה ואינו יודע מה הוא, מיד: