מדרש שכל טוב, בראשית יט:ט

1ויאמרו גש הלאה. אע"פ שנדרש בשיטת רבותינו, צריכין אנו לפושטן, שאין המקרא יוצא מידי פשוטו. כך אמרו גש הלאה אל תקרב אצלינו אין גש הלאה אלא לשון דחיפה, ודומה לדבר מהלאה לשערי ירושלים (ירמי' כב יט), וכה"א האומר (אליך קרב הלאה) [קרב אליך] אל (תיגע) [תגש] בי כי קדשתיך (ישעי' סה ה), חזרו ואמרו זה לזה האחד, האדם הזה בא יחידי לגור בארצנו, ועכשו וישפוט שפוט, כפל הדיבור, כלומר לא די שמנינו אותו ערכי הדיינין, אלא אפילו דינים שקדמונינו דנו שכל אכסנאי שבא לכאן נהי' מעוללין בו וליקח ממונו, וזה בא לעות דינם עלינו:

2עתה נרע לך מהם. כי אין דינם אלא לבועלם ולשוללם לכך נבעלם ונהרגם:

3ויפצרו באיש בלוט. מה ת"ל באיש, שהי' מתעלה בעיניהם על כל דיבור ודיבור ומתיראים לפניו ואינן רשאים להרע לו, והיו מצודין בפיהם ומפייסין אותו כשראו שלא שמע להם:

4ויגשו לשבור (את) הדלת. לכנוס ולהוציאם:

5דלת אין לו דמיון זולתי דלי"ת זו נסמכת על דבר אחד וסובבת על צרה. אף דל"ת זו נסמכת באסקופה וסובבת על צרה שנא' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כו יד):