מדרש שכל טוב, בראשית כב:ו

1ויקח אברהם [את] עצי עולה. מעל החמור לקחם:

2וישם על יצחק בנו. כזה שטוען צלובו על כתפו:

3ויקח בידו את האש ואת המאכלת. שהיו ביד הנערים:

4וילכו שניהם. הוא ויצחק, ולכך לא הוליך אחד מהנערים עמו, שלא לעכב על ידו לשחוט את יצחק:

5יחדיו. בלב תמים, זה לעקוד, וזה להשתחוות, כי לא גילה לו שהוא יהיה לעולה. ולמה נקרא הסכין מאכלת, א"ר חנינא שמכשרת את הבשר ומאכלת אותו לישראל בהיתר, שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (בראשית ט ד), וכתיב וזבחת [שלמים] ואכלת (דברים כז ז). ואני אומר סכין שמסכן את הבריות: