מדרש שכל טוב, בראשית כז:מא

1וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו. עיקר מלת שטם לשון שמירת דבר איבה, כדכתיב ואביו שמר את הדבר (בראשית לז יא), וכן תרגם אונקלוס וישטום עשו ונטר עשו דבבו, ודומה לו ישטמנו יוסף (שם נ טו), והרבה כמותו, וכולן לשון נטירת איבה ותחרות, וגם יש להביא ראיה מהא דאמרינן סיטומתא לא קניא, פי' חותם שחותמין בו העסק אם נותנין אותו ערבון אינו קונה, והחותם הוא דבר הנעשה לשמירה ולזכרון, וכה"א שמני כחותם על לבך כחותם על (זרועותיך) [זרועך] כי עזה כמות אהבה (שה"ש ח ו), שלא תשתכח וכן הפסוק מדובר העלה עשו קנאה ואיבה על לבו ועל זרועותיו כחותם שחותמין בו שלא ישתכח שביעת העין ממנו, כך קבע האיבה בלבו עליו ועל זרועיו, כדי להרגו על הברכה אשר ברכו אביו, ועוד יש לדמותו לסנטר, דא"ר אליעזר בר' יוסי עד כדון קריין סנטרוי (דחמי) [דרומי], ותנן רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר, ואמרינן מאי סנטר, ומותבינן הכי תרגימו [בר] מחוונייתא, פי' עבד בקי בהסגרת העיר ותשמישיה וכל מוצאה ומובאה. ותניא ישראל שנעשה לגוי אפוטרופוס או סנטר, ועוד תניא הביילין והחופרין והסנטר והאונקלמוס, באין ונוטלין מן האמצע, ועכשיו כשאני מדמה שוטם לסנטר, כדאמרי רבנן שונא נוקם ונוטר, נמצא שהיה מספר בדעתו כבר מחוונייתא, שמספר ענין כל בני העיר למושל:

2ויאמר עשו בלבו. הרשעים ברשות לבם, כדכתיב אמר נבל בלבו (תהלים יד א), וכבר דרשנום:

3יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. שאם אני הורגו עכשיו הריני מכריע את אבי, וגורם קללה לעצמי, אלא הריני ממתין עד שימות אבי, בתוך כך ימותו שם ועבר ולא יבואו עלי בדין. לומר למה הרגת את אחיך, ואלך ואתחתן לישמעאל, והוא בא ומתעורר על הבכורה עם שלו שנתנה אברהם ליצחק ושלחו מעליו, ועכשיו הרי היא ביד יעקב, ולכך בא והורגו ואני עומד עליו כגואל הדם, ואהרוג את ישמעאל, ואירש את שניהם, זש"ה יען אמרך את שני הגוים ואת שני (המשפחות) [הארצות] לי תהיינה וירשנוה וה' שם היה (יחזקאל לה י), כדכתיב אני ה' חוקר לב (ירמיה יז י):