מדרש שכל טוב, בראשית כח:יא

1ויפגע במקום. הוקרה באותו מקום ששם שכינה שורה:

2וילן שם. אותו הלילה, כי לא יכול להלוך:

3כי בא השמש. מלמד שהשקיע הקב"ה חמה שלא בעונתה כדי לדבר עם יעקב בצנעה, וכבר דרשנום:

4בא השמש. יצא על הארץ, כי פעמים המאורות נקראים לשון זכר, ופעמים לשון נקבה:

5ויקח מאבני המקום. שתים [עשר] מהם לקח:

6וישם מראשותיו. שהרי יצא בבריחה שלא היו עמו כר וכסת. כל דבר שמניח אדם תחת ראשו לשכב עליו קורא הכתוב מראשותיו, כלומר מתחת הראש:

7וישכב במקום ההוא. שכיבה נעימה, דא"ר יוסי בן זימרא עשאן לאותן האבנים כמרזב ושם אותן תחת ראשו שהיה ירא מן החיות, ור' ברכיה אמר מי שנגלה עליו הקב"ה אפשר שהיה ירא מן החיות, דכתיב [כי] הנה ה' יוצא ממקומו וירד (דרך) [ודרך] על במתי ארץ, ונמסו הרים תחתיו (והגבעות תמוגגנה), [והעמקים יתבקעו] (מיכה א ג ד), וכיצד רשות לחיות לבא ולהזיק במקום שכינה, אלא אותן האבנים שם תחת ראשו ונעשו תחתיו אחת כר ואחת כסת, ומנעימות שכיבתו עליהן, שהרי י"ד שנה שהיה משמש בבית עבר לא שכב אלא מתנמנם כסוס: