מדרש שכל טוב, בראשית כח:ט

1וילך עשו אל ישמעאל. א"ר יהושע בן לוי נתן דעת להתגייר:

2ויקח את מחלת. זו בשמת, ולמה קוראה מחלת, שמחל לו הקב"ה. בשמת שנתבסמה דעתו עליה:

3בת ישמעאל בן אברהם. שנתייחס אחר אברהם, לומר שעשה תשובה בימי אברהם כמו שדרשנו:

4אחות נביות. שקידש ישמעאל לעשו ומת ישמעאל עכשו כשיצא יעקב מבאר שבע ובאותו פרק הלך עשו אצל נביות אחיה והשיאה לו:

5על נשיו. שלא הוציא את הראשונות אלא כוב על כוב תוספת על בית מלא:

6לו לאשה. מין במינו שראוי לרשע להתחתן ברשע, ולהצדיק עם הצדיקים, וזכר לדבר כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו (בן סירא יג):

7בימי ר' חייא בא זרזיר בארץ ישראל שאלו אותו תלמידים ר' טמא הוא או טהור, אמר להם שאוהו על הגג ואתם מבחינים על הגג, בא עורב המצרי ושכן עליו, אמר להו לא הלך העורב אצל הזרזיר אלא מפני שהוא מינו, וכתיב ואת כל עורב למינו (דברים יד יד):

8ורבותינו דרשו לא פסקה ישיבה מאבותינו, אברהם זקן יושב בישיבה היה, שנא' ואברהם זקן (בראשית כד א), וכן יצחק, [שנאמר ויהי כי זקן יצחק (שם כז א)], וכן יעקב, דכתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן (שם מח י), וכן אבותינו במצרים, שנא' לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג טז), וכן במדבר, שנאמר ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה (שם כד יד):

9ולמה כהו עיני יצחק, א"ר יהודה בר סימון אברהם תבע את הזקנה והותחלה ממנו, יצחק תבע את היסורין, אמר רבש"ע אם אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו, א"ל הקב"ה חייך יפה תבעת, וממך אני מתחיל, לכך נאמר ויהי כי זקן יצחק וגו'. יעקב תבע את החולי אמר לפניו רבש"ע אדם מת בלא חולי ואינו מישב בין בניו, ומתוך שהוא חולה ב' או ג' ימים מיישב בין בניו, א"ל הקב"ה חייך יפה תבעת, וממך אני מתחיל, לכך נאמר הנה אביך חולה:

10ותכהינה עיניו מראות. א"ר אליעזר בן עזריה מראות ברעתו של אותו רשע אמר הקב"ה יהא צדיק זה יוצא לשוק והבריות יאמרו זה אביו של אותו רשע, הריני מכהה עיניו ויושב, זש"ה בקום רשעים (יתר) [יסתר] אדם ובאבדם ירבו צדיקים (משלי כח כח). מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות, בן רשע מיצחק, תלמיד רשע מאחיה השלוני, שהעמיד את ירבעם, ולכך כהו עיניו, שנא' (ואחיה) [ואחיהו] לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד ד):

11ד"א מראות, מי גרם לו, קללה שקילל אבימלך, שנא' הנה [הוא] לך כסות עינים (בראשית כ טז), כמו שדרשנו:

12ד"א מראות, מכח הראייה בשעה שנעקד על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, שנאמר הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה לג ז), ונזלו דמעות מעיניהם לתוך עיניו, והיה רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, ועוד שהציץ ותלה עיניו וראה שכינה, אמר הקב"ה אם אני הורגו מכריע את אברהם אוהבי, אלא הריני גוזר שיכהו עיניו לעת זקנה:

13ד"א כשהיה הולך כנגד בתי ע"ז של עשו ראה מקטיר לע"ז ונשא לו פנים ולא דנו למיתה, ויצא עשנה של קטורת תועבה לעיניו וכהה מאורו:

14ויקרא את עשו בנו הגדול. ערב פסח היה א"ל בני הלילה הזה הקב"ה דן את העולם על תבואות שבשדות, ואוצרות טללי ברכה מתפתחין, והוא מועד שמור לנסים לדורות וטוב הוא לקבל ברכה:

15בנו הגדול. אם בעיניכם גדול, בעיני הוא קטן, שנא' הנה קטן נתתיך בגוים (ירמיה מט טו), ואם גדול הוא, לקבל תורא טבחא, זש"ה כי זבח לו בבצרה וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה לד ו):

16ויאמר אליו הנני. עליו הכתוב אומר גם כי יחנן קולו אל תאמין [בו] כי שבע תועבות בלבו (משלי כו כה), חזקיה תרגמינא אמר על שבע תועבות בלבו אתה מוצא תועבה אחת בתורה, היא הכשפניות, וכתיב בה עשר תועבות, שנא' ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' (דברים יח י), וכתיב וחובר חבר ושואל אוב [וידעוני] ודורש אל המתים (שם שם יא), וכאן שכתוב שבע תועבות, עשר על כל אחת הרי ע':

17לא ידעתי יום מותי. תני ז' דברים מכוסים מבני אדם, עת המיתה, שנא' [כי גם] לא ידע האדם את עתו וגו' (קהלת ט יב), ומה שבלב חבירו, שנאמ' כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז). ואיזה דרך הרוח לגוף, הוולד במעי אמו, [שנאמ'] כאשר אינך יודע (איזה) [מה] דרך הרוח (בעצמים) [כעצמים] בבטן המלאה (קהלת יא ה), ובמה אתה משתכר, [שנאמר] (זו) [זה] מתת אלהים היא (שם ה יח), ומתי שיכלה מלכות הרשעה, שנ' יום נקם בלבי (ישעיה סג ד), ומתי גאולה באה שנ' בעתה אחישנה (שם ס כב):

18ועתה שא נא כליך. כלומר נשא נא כליך לא תאכילני מן הגזל:

19ד"א שא נא כליך, מלשון (חרב שנונה) [וחרב וחץ שנון] (משלי כה יח), חיצי גבור שנונים (תהלים קכ ד), ואני המחבר אומר השאה ממש, לשון השחזה, כדאמרי' אין משחיזין את הסכין במשחזת של אבן, אבל משיאין אותו על גבי חברתה, א"ל בבקשה ממך השחז כליך ואל תאכילני נבילות:

20וצודה לי צידה. רבותינו דרשו אם למסרת, ה"א יתירה, רמז לו בה' על ה' הלכות שחיטה, שלא יתמהמה בין תחילת שחיטה לסופה, כדי שחיטת בריה אחרת כיוצא בה, ושלא יכרות הסימנים בבת אחת בסכין קטן בלא הולכה והובאה כחיה הדורסת, ושלא יחליד המאכלת בין עור לבשר או בין בשר לסימנין, או בין סימן לסימן כחולדה המסתתר בעקרי הבתים, ושלא ישחוט משיפוי כובע ולמעלה כלפי הראש, ושלא יעקר הסימנים ביד או בדחיפת רגל הבהמה בקיר, וכאן זכרתים, והקב"ה יזכני לכבדו כהמה לדורשו במקומו ורמוזות בפסוק וזבחת כאשר צויתיך:

21ד"א שא נא כליך. רמז לו שעתיד להתחבר עם מלכות בבל להוציא כלי בית אלהים לבית אוצר אלהיו, [שנאמר ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו (דניאל א ב)]:

22תליך. רמז לו שיגדל כבודו במלכות מדי ופרס ועתיד לתלותו, שנאמר ויתלו את המן (אסתר ז י):

23וקשתך. רמז לו שעתיד להתחבר עם מלכות יון, שנאמר קשת גבורים חתים (ש"א ב ד) וכתיב כי דרכתי לי יהודה קשתי מלאתי אפרים עוררתי בניך ציון על בניך יון (ושמתים) [ושמתיך] כחרב גבור (זכריה ט יג):

24וצא השדה. רמז לו שעתיד להיות מלכות רביעית שלו, שנאמר ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב ד):

25וצודה לי צידה. בנים המתייחסים אתה עתיד לצודם אבל לבסוף אתה מצוד אמן בימינו:

26לך נא אל הצאן. א"ר לוי לך וקדם את האומה [שמשולה לצאן], כענין שנאמר (ואתה) [ואתן] צאני (וצאן) [צאן] מרעיתי (יחזקאל לד לא):

27וקח לי משם שני גדיי עזים טובים. ר' ברכיה בשם ר' אליעזר טובים לך וטובים לבניך, טובים לך שתקבל הברכות על ידיהן, וטובים לבניך שעל ידיהן מתכפר להן ביום הכפורים:

28איש שעיר. איש שידן, כדכתיב ושעירים ירקדו שם (ישעיה יג כא):

29ואנכי איש חלק. כדכתיב כי חלק ה' עמו (דברים לב ט):

30כמתעתע. כמת תועה ועובד ע"ז, כדכתיב הבל המה מעשה תעתועים (ירמיה י טו):

31אנכי עשו בכורך. עשו הפסיק הענין. ד"א אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות, אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב):

32מה זה מהרת למצוא בני. מה זה קראתה לאביך למצוא הברכות י"ב שנה לשנותיו, אביך נתברך בן ע"ה שנה, שנא' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (בראשית כה יא). אברהם היה בן קע"ה שנה, טול ק' עד שלא נולד יצחק נותרו ליצחק ע"ה שנה בעת מות אברהם, ובאותו הפרק יצחק. ויעקב נתברך בן ס"ג שנה, כדדרשינן באלה שני חיי ישמעאל (בראשית כה יז):

33ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. אמר ריש לקיש אם לזיווגו כך המציא, דכתיב וישא עיניו והנה גמלים באים (בראשית כד סג), למאכל לא כ"ש:

34א"ר אחא כעורבא דמייתי נורא לקינה, כך כשהזכיר יעקב את השם אמר יעקב הוא זה, שהרי עשו אינו מזכיר את השם, לכך אמר גשה ואמשך בני:

35הקול קול יעקב. אין יעקב שליט אלא בקול, ואין עשו שליט אלא בידים. ר' פנחס אמר קולו של יעקב מכניס, והידים ידי עשו מבדרי ליה. א"ר ברכיה כשיעקב מכריז בקולו, הידים ידי עשו שולטות, וכשמצפצף בקולו ידי עשו רפות. ר' יהודה בר אלעאי בשם ר' היה דורש קולו של יעקב צוח ממה שעשו לו הידים ידי עשו, שהרג את חסידיו, והחריב את מקדשו:

36ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו שעירות. כמשמעו:

37גשה נא ושקה לי בני. אתה נושקני בקבורה ואין עשו ישקני בקבורה:

38וירח את ריח בגדיו. אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו, כגון יוסי בן מסית ויקים איש צרורות, וכן הוא אומר כפלח הרמון רקתך (שה"ש ד ג), אפילו רקנין שבך מלאים מצות כרימון:

39ויתן לך. לא אמר יתן אלא ויתן, כלומר יתן לך שלך, ויתן לך של אחיך, ר' אחא אומר ויתן לך אלהים יתן לך אלהותך, שתגזור אומר ויקם לך:

40מטל השמים. זה המן:

41ומשמני הארץ. זה הבאר שהיתה מעלת להם דגים שמנים ביותר:

42ורוב דגן. אלו אבטיחים המסעדים ללב:

43ותירוש. אלו הבתולות, שמשמחות בעליהן בחופתן כיין המשמח לבב אנוש, וכן הוא אומר ותירוש ינובב בתולות (זכריה ט יז):

44דבר אחר מטל השמים. זה ציון, שנא' כטל חרמון שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג):

45ומשמני הארץ. אלו הקרבנות:

46ורוב דגן. אלו הביכורים:

47ותירוש. אלו הנסכים:

48ד"א מטל השמים. זו מקרא:

49ומשמני הארץ. זו משנה:

50ורוב דגן. זה תלמוד:

51ותירוש. זהו אגדה:

52אך יצא יצא. בב' קפיצות:

53ויעש גם הוא מטעמים. זה שאמר הכתוב שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך (משלי ל כה), סממית היא מלכות הרשעה, שכך רמוזות בדברי אגדה ד' מלכיות. א"ר חמא בן חנינא באיזה כח סממית זו מתפשת ממשלה ושולטת בהיכלי מלך, בזכות אותן הידים שנתעסקו לעשות מטעמים לזקן:

54ויחרד יצחק ויאמר מי איפוא. אמר מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין הקב"ה שיטול אחיך הברכות, א"ר יוחנן מי שיש לו שני בנים, אחד נכנס לשרתו, ואחד יוצא לשירותו איך הוא חרד לכך אלא בשעה שנכנס עשו נכנס הגיהנם עמו. ר' נתן בשם רב אחא אמר התחילו כותלי הבית להיות מרתתין, הוא שיצחק אמר מי איפוא. א"ר יהושע בן לוי כל אותו היום היה עשו צד צביים וכופתן, ומלאך בא ומתירן, עופות וקושרן, ומלאך בא ומפרידן, כדי שלא ימהר וימצא את יעקב עומד לפני אביו, ועליו הכתוב אומר לא יחרוך רמיה צידו (משלי יב כז), לא יאחר הק' ולא יאריך רוחו לא לרמאי ולא לצידו:

55ויצעק צעקה גדולה ומרה. א"ר חנינא כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרון מעיו, אלא מאריך חימה. זעקה אחת זעק לאביו, היכן נפרע בשושן דכתיב במרדכי (ויצעק צעקה) [ויזעק זעקה] גדולה ומרה (אסתר ד א):

56בא אחיך במרמה. ר' יוחנן אמר בחכמת תורתו:

57ויאמר הכי קרא שמו יעקב. רשב"ל אומר התחיל מחכך בגרונו ואמר את בכורתי לקח ושתקתי והנה עתה לקח את ברכתי:

58ולך איפוא. ברם לך פיתא:

59ועל חרבך תחיה. א"ר לוי על חרבך ואתחי:

60ויוגד לרבקה. א"ר חגי אמהות נביאות היתה בהם, ורבקה מן האמהות היא. ר' ברכיה בשם ר' יצחק אפילו הדיוט אינו חורש תילים, ואומר אל תגעו במשיחי (תהלים קה טו):

61מתנחם לך להרגך. כמת שהוא תולה עליך. ויש אומרים מתנחם מתיעץ בלבו להורגך:

62וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת. א"ר אליעזר אילו הוציא את הראשונות יפה עשה אלא כוב על כוב, כלומר על חטאתו הוסיף פשע. דרש ר' יודן בשם ר' אייבו בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק (משלי יב יג), ממרד שמרדו עשו וישמעאל באת להן תקלה. ויצא מצרה צדיק זה יעקב, שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י), ושם נתגדל והצליח ששמע לאביו ולאמו, עליו הכתוב אומר אורח חיים למעלה למשכיל:

63(משלי טו כד):

64שלמה פרשת ואלה תולדות יצחק, ירויחו דורשי הפרשה וישכילו. וסמוך לליקוחי הרשע זיווגי הצדיק זה שלש וזה ארבע, ללמדך שאין זיווגו של אדם אלא מאת הקב"ה, ושלש שעות בכל יום הקב"ה עוסק ומזווג זוגות, יש נושא במקומו, כגון אברהם לשרה, ויש שהאשה הולכת אל האיש, כגון רבקה ליצחק, ויש שהאיש הולך אצל האשה, כגון יעקב לנשיו, שנא' אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח ז), רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה (שם לג א), אמר דוד משיח ה' במה ראוי לצדיקים לרנן ולהתפאר בבוראו, שהרי לא שם חוקות שמים וארץ אלמלא בריתות אשר עמהם, והוא משנה תפקידם, להודיע אהבתו בעבדיו, פעמים מדמים שמש וירח לעיני כל פעמים משקיע השמש לפני תקופתה, כדכתיב וילן שם כי בא השמש (בראשית כח יא), פעמים לפני עתו מוצאו, כדכתיב ויזרח לו השמש (שם לב לב), לפיכך נאה להם להשתבח בתפילתם: