מדרש שכל טוב, בראשית לב:ג

1ויאמר יעקב כאשר ראם. כלומר כאשר ראה אותם:

2מחנה אלהים זה. נאמר כאן מחנה אלהים, ונאמר בדברי הימים כשבאו להמליך את דוד, [למחנה] גדול כמחנה אלהים (דה"א יב כג), יליף מחנה אלהים ממחנה אלהים, כנגד אותם היו אלו:

3ויקרא שם המקום ההוא מחנים. על שפגעו בו פעמיים מחנה אלהים ללותו בשלום:

4ורבותינו דרשו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך (בראשית לא ג). דוד שהיה מפרנס כל ישראל צריך הכתוב לומר ואהיה עמך בכל אשר הלכת (ש"ב ז ט), אבל יעקב שהיה מפרנס את ביתו לבד לא כתיב ביה אלא ואהיה עמך לבד:

5עשרת מונים. א"ר חייא בר אבא כל דבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו עשר פעמים למפרע הן ללאו:

6ותען רחל ולאה. א"ר יהודה על שדברה לפני אחותה, לפיכך מתה תחילה:

7עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. והיה הדבר כשגגה היוצא מפי השליט:

8טרפה לא הבאתי לך. זו היא שבורה חיה:

9אנכי אחטנה. אנכי הייתי חוטא על החיה שגזר הקב"ה על הארי להיות אוכל שמונה שיין בכל יום מצאנו של לבן, וא"ת אילו היה רועה אחר היה מציל יחידי מיד הארי, ת"ל כי כה אמר ה' [אלי] כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים מקולם [לא יחת] ומהמונם לא [יענה] (ישעיה לא ד):

10תנן זאב אחד אינו אונס, שני זאבים אונס, ר' יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס, יש לו שני כלבים אינו אונס הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו אונס, אימתי בזמן שבאו מאליהן, אבל הוליכן [למקום] גדודי חיות ולסטים אינו אונס, עלה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס. ותניא אלו הן אונסין ששומר שכר פטור [עליהן], כגון שהוא אומר ותפל שבא ותקחם (איוב א טו). ותניא עד מתי שומר שכר חייב לשמור, עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה (בראשית לא מ). ותניא רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף או ארי ודרס, אין אומרים אילו היה שם היה מציל, אלא אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב, ואם לאו פטור, ואע"ג דעאל בעידנא דעיילי אינשא חייב, דמ"מ היה תחילתו פשיעה וסופה באונס חייב, מפני שהיה יכול להציל אילו היה שם. ושומר חנם צריך לקדם ברועים ובמקלות בחנם שלא ישכור מצילין משלו. ושומר שכר חייב לשכור מצילין משלו עד כדי דמיהן ובעל הבית נותן דמים דמהני ליה רועה לבעל הבית לכשרותן ועילויין של בהמתיו שמא כשיקנה אחרות תחתיהן לא יהיה כמותן ועוד שאינו מטריחו לכך, ולא סבירא לן כרבא בהני שמעתתא, אלא ההיא דשריקא ונפל למאי חייב בה. ואי על למתא בעידנא דעיילי אינשי אי נמי גנא פורתא פשיעה הוי וחייב לשלם, דא"ל להכי יהבא לך אגרא לנטורי לי נטירותא יתירתא. והלכתא כל מי שיכול לצעוק ולקבץ מצילין בין שומר שכר בין שומר חנם בחנם ולא עשה פושע הוא וחייב לשלם ולסטין מזויין ורועה מזויין אסיקנא דאונס הוא משום דלסטים מסרי נפשייהו ורועה לא מסר נפשיה:

11גנבתי יום וגנבתי לילה. קריה ליה גנבא ביממא ובלילא:

12ותדד שנתי מעיני. ומה היה אומר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, מה טעם דכתיב בהן [לולי] ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל (תהלים קכד א), ישראל סבא:

13את עניי ואת יגיעי כפי ראה אלהים. א"ר נחמיא חביבה היא המלאכה יותר מזכות אבות, שזכות אבות הצילה מממון, שנא' לולא אלהי אבי כי אתה ריקם שלחתני, וזכות מלאכה הציל את נפשי. שנאמר את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, כדכתיב השמר לך מדבר עם יעקב וגו':

14אם אני לא אעבור עליך את הגל הזה. בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים [ולארם צובה] פגע באדומיים ובקש לזנבן הוציאו לו איצטלאות שלהן, רב לכם סב את ההר הזה וגו', ואת העם צו לאמר אתם עוברים וגו' (דברים ב ג - ד), שלח יואב והודיע לדוד בא דוד לסנהדרין העביר העטרה מעל ראשו ונתעטף בטליתו ולימד שאדום פרצו את הגדר תחלה, דכתיב וקסמים בידם (במדבר כב ז) [כמה איגרת כתב], איגרת אחת לבלעם ואיגרת אחת לאדומיים, שהרי בלעם מלך עליהם, דכתיב ומלוך בלעם, וגם בלעם פרץ את הגדר והלך לקלל את ישראל, לפיכך מותר להתגרות בם מלחמה, זש"ה בהצותו את ארם נהרים וגו' (תהלים ס ב):

15ויפגעו בו מלאכי אלהים. ר' הונא בשם ר' אייבו אמר ששים רבוא מלאכים היו מלווין לפני אבינו יעקב בכניסתו לארץ, שנאמר מחנה אלהים זה (בראשית לב ג), ואין השכינה שורה בפחות מששים ריבוא, ורבנן אמרי מאה ועשרין רבוא, וכן נדרש בפסוק ובנחה יאמר שובה ה' רבבות [אלפי] ישראל (במדבר י לו):

16ויקרא שם המקום ההוא מחניים. א"ר יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו, וכבר דרשנו כשבא יעקב לחרן היה בן ע"ז שנה, ויצחק בן קל"ז שנה, ולסוף י"ד שנות עבודת יעקב בנשיו נולד יוסף, ואח"כ עבד שש שנים בצאן, הרי ך' נמצא יעקב בן צ"ז שנים בצאתו מחרן, וב' שנים עשה בדרך, ובשנת צ"ט ליעקב שב אל ארץ אביו, ובאותו הפרק היה יצחק בן קנ"ט שנה, ועשה עמו אחרי כן כ"א שנה, לפי ששנות יצחק ק"פ שנה, נמצא כשמת יצחק היה יעקב בן ק"כ שנה, כי יו"ד שנה מת יצחק קודם שירד יעקב למצרים לגור שם, נמצא שמת יצחק בשנת י"ב למכירת יוסף, נמצא יעקב כשיצא מארץ טמאה וחזר לארץ החיים עומד על פרקו של זקינו כשאמר לו הקב"ה התהלך לפני והיה תמים, ועמד ושימש את אביו כ"א שנה, והצליח דרכו והשכיל:

17שלמה פרשת ויצא יעקב:

18ירויחו דורשיה וישכילו:

19וסמוך לפגיעת המלאכים מינוי משלחתם, וזהו שדרש ר' יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו:

20ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז), זה אבינו יעקב שנקרא איש תם, שהקב"ה רצה להצליח דרכיו, לפיכך השלים אתו את לבן הארמי שרדף אחריו להזיקו וחזר בפחי נפש ואת עשו שטמו ומתנחם להרגו התיש כנגדו, אלא שדומה יעקב עצמו למעיין חתום המתרפש ולמקור נעול שהוא מושחת, ולא היה צריך להכניע עצמו לפני הרשע שהרי עשו היה הולך לדרכו, ויעקב נתעבר על ריב לא לו, והחזיק באזני כלב, ושלח לו מנחה וקרא עצמו עבדו, וגרם לבניו לעשות כן, מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה: