מדרש שכל טוב, בראשית לז:יג

1ויאמר ישראל אל יוסף. שנשאר בבית אצלו ועוסק בתורה עמו, ואותו שעה היו עוסקין בענין עגלה ערופה, וכן אנו עתידין לדרוש בוירא את העגלות אשר שלח יוסף (בראשית מה כז):

2הלוא. מלא ו', כבר דרשנו:

3הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני. ר' תנחומא אומר נהג בו כבוד כראוי במורא האב על הבן, א"ר חמא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומתחתך עליו, אמר בני היית יודע שאחיך שונאין אותך ואמרת הנני, ולא עכבת ללכת אצלם. כל לכה שהיא לשון הליכה, כתיב בה', כגון [לכה] ואשלחך, לכה נא אקחך (במדבר כג כז), וכל דומיהן, והיה לו לומר לך, אלא לפי שהן לשון ענוה נכתבין מלאין ה', וכל שהוא במקום אליך חסירין ה', כגון לך לך (בראשית יב א), לך ה' הצדקה (דניאל ט ז), וכל דומיהן חוץ מארבעתן שהן מלאין ה', ולכה איפוא מה אעשה בני (בראשית כז לז), ולכה אין בשורה (ש"ב יח כב), זכיני בוראי להגיע למקומו לכבדו כהנה: