מדרש שכל טוב, בראשית לט:ו

1ויעזב כל אשר לו ביד יוסף. מלאכת הבית והשדה:

2ולא ידע אתו מאומה. שלא היה חושדו ולא היה בודקו בשום דבר:

3כי אם הלחם אשר הוא אוכל. יש לומר כמשמעו ממש, אלא אמרו רבותינו לשון נקי הוא, כדכתיב ולחם סתרים ינעם (משלי ט יז), וכן חבירו מוכיח עליו, כי אם אותך באשר את אשתו (פסוק ט), לכך אוכל מלא ו' כתיב, לדרוש בו גבורי כח לשון אכילה ולשון ביאה, כשדרשינן:

4ויהי יוסף יפי תואר. מה ת"ל אלא ללמדך אע"פ שנתבייש מפני שהוא נמכר לעבד לא קיבצו פניו כרום זלות:

5יפה תואר. הוא הקומה:

6ויפה מראה. זו צורת הפנים, א"ר יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה קאי, שכך כתיב באמו, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (בראשית כט יז), זש"ה לא יגרע מצדיק [עיניו] (איוב לו ז):

7ירויחו דורשי הפרשה וישכילו. סמוך לסיפור היופי שיסוי הומיה וסוררת דומה לגבור שהוא עומד בשוק ממשמש בעיניו מתקן בשערו מתלה בעקיבו ואומר כמה אני נאה ויאה, כמה אני גבור, אמרו לו מלאכיו המלוין לו ואם גבור אתה הרי הדוב קופץ לפניך, צא נא עתה והלחם בו: