מדרש שכל טוב, בראשית מא:ח

1ויהי בבקר ותפעם רוחו. היתה רוחו מקשקשת בנדנה, כפעמון המתקשקש בתוך הרימון, ודומה לדבר נפעמתי (תהלים עז ה), לפעמו (שופטים יג כה), וגם הרגל נקרא פעם, כדכתיב פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח), מדובר על אופן זה על תיכוי קשקש הליכתו. א"ר יהודה כאן פתרוני הוא שנעלם ממנו לבד, אבל החלום זכור היה, ולפיכך אין לו אלא הפעמה אחת בתי"ו אחת, אבל בנבוכדנאצר החלום והפתרון נעלמו ממנו, לפיכך היו לו שתי הפעמות בשתי תווי"ן. א"ר יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד בא בקרוב, שכן חלום פרעה סמוך לבוקר היה, ולפיכך בא לבקרו, ושהוא מבערב הוא מתאחר, אפי' עד כ"ב שנה, כחלומו של יוסף:

2וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים. אלו בעלי פה שפותחים פיהם לפני הכל לכל דבר מועצת ודעת:

3ואת כל חכמיה. כלומר חכמי העיר:

4ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה. פתח ואמר חלומו לשון יחיד, ומסיים ואומר אותם לשון רבים, ועוד אותם מלא ו', א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי פותרין היו לו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד, ז' פרות הרעות ז' בנות אתה קובר, שבע שבלים הטובות ז' איפרכיות אתה כובש, שבע השבלים הדקות ז' איפרכיות מורדות בך, זש"ה בקש לץ חכמה (לו) ואין (משלי יד ו), אלו חרטומי מצרים, ודעת לנבון נקל (שם), זה יוסף: