מדרש שכל טוב, בראשית מג:ח

1ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער. לשון ענוה:

2הנער אתי, לפי שהוא קטן מכולם קוראו נער וילד:

3ונקומה ונלכה. הכל בלשון ענוה:

4ונחיה ולא נמות. ברעב:

5גם אנחנו גם אתה גם טפינו שהרי אם בנימין בא עמנו ספק נתפס ספק אינו נתפס ואם אינו הולך עמנו הרי וודאי כלנו מתים ברעב, הנח מיתת הודאי ותפוס מיתת הספק: