מדרש שכל טוב, בראשית מד:יג

1ויקרעו שמלותם. מרוב הבושה:

2ויעמוס. לשון הטענה, ודומה לו יום יום יעמס לנו (תהלים סח כ), ועומסים על החמורים (נחמיה יג טו), (אך) [אבן] מעמסה (זכריה יב ג), וכל דומיהן:

3איש על חמורו. מלמד שהכעס והפחד מכפילין את הכח לפי שעה, שהרי משוי החמור היא משוי שני בני אדם נוטלו כל אחד בידו ומשליכו על החמור:

4וישבו העירה. מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם: