מדרש שכל טוב, שמות י:יט

1ויהפך ה' רוח ים. זו רוח מערבית, שהוא כנגד רוח מזרחית, דהיינו רוח קדים:

2חזק מאד. יותר מחוזקת רוח הקדים, ולמדנו שהרוחות של עולם פעמים קראן הכתוב לשון זכר, ופעמים קוראן לשון נקבה, כדדרשינן בפרשת סוטה:

3וישא את הארבה ויתקעהו. כלומר ויבקעהו בימה סוף, ודומה לדבר ויעקב תקע את אהלו (בראשית לא כה), תקע את אחיו (שם שם), ותתקע את היתד ברקתו (שופטים ד כא), וכל דומיהן, למה נקרא שמו ים סוף, שכל סופה וסערה בא מן הים ההוא, לפי שהמדבר הגדול בוקע בו. ים סוף הוא למצרים מן המזרח, והארבה בא מן המזרח, דהיינו מן קדים, כדכתיב ורוח (קדים) [הקדים] נשא את הארבה (שמות י יג), והוליך הרוח את הארבה למערב ארץ מצרים, שהיא מקום ישוב שדות וכרמים, ובשעה שהפך הקב"ה הרוח מרוח מערב, החזיר את הארבה למקומו שבא משם בתוך ים סוף:

4לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. הצפרדעים שהבאישו מתו כולם בתוך ארץ מצרים, כדי לצער נשמותיהן. והארבה שהן ראויין לאכילה לא מתו במצרים, כדי שלא יהנו מהם, אלא הטילם לים, כדי שלא יחזרו עליהם: