מדרש שכל טוב, שמות יב:לט

1ויאפו את הבצק. מלמד שלשו עיסתם במצרים ולא הספיקו להחמיץ עד שנגאלו:

2(שנא') אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ. אין עוגה אלא חררה שנא' באליהו אך עשה לי משם עוגה קטנה בראשונה (מ"א יז יג), וכתיב ועוגות שעורה תאכלנה (יחזקאל ד יב), ונס גדול נעשה בחררה ההיא, שאכלו ממנה שלשים יום, מחמשה עשר בניסן עד חמשה עשר באייר, דהוו להו ששים ואחת סעודות לשלשים יום, אחת ללילה ואחת ליום וסעודת של לילי ט"ו באייר, ויום ט"ו באייר ירד המן לישראל:

3כי גורשו ממצרים. שומעני מאליהם, ת"ל ולא יוכלו להתמהמה, עד שיאפו אותו, כענין שנאמר כלה יגרש אתכם מזה (שמות יא א):

4וגם צדה לא עשו להם. כלומר הצדה שהוציאוהו לא הכינוה, כלומר בשלוה, ודומה לו וחמש צאן עשויות (ש"א כה יח), וכן וימהר לעשות אותו, וכן ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח ח). להודיע שבחן של ישראל, שלא אמרו למשה האיך אנו יוצאין למדבר ואין עמנו צדה לדרך מתוקנת, אלא האמינו ביוצרם, והלכו אחר משה, ועליהם מפורש בקבלה הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב ב), ומה שכר נטלו על כך, דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו וגו' (שם שם ג):