מדרש שכל טוב, שמות יד:לא

1וירא ישראל את היד הגדולה. כלומר המכה הגדולה כדכתיב הנה יד ה' הויה (שמות ט ג), מיתות משונות מיתות קשות לקו, וזו היתה גדולה מכולם:

2אשר עשה ה' במצרים. פשטיה דקרא הכי משמע שהיו רואין בבינת לבבם ובראיית נשמה יד הימנית הנוראה והנאדרית המחצבת שר של ים הנקרא רהב והמרעצת אויב, שנא' ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב (שמות טו ו), ודומה להם כאילו ראו אותה בעיניהם האיך היא נלחמת במצרים ומכה אותם במיתה משונות, ושיערו אותה בבינת לבם ששים אלף רבוא, ומתוך המראה הגדול הזה שראו הקב"ה נלחם בעצמו עם מצרים, לפיכך וייראו העם את ה', כי לשעבר לא ראו את כבודו, ולא היו יריאין אותו, ועכשו שראו ויאמינו בה' ובמשה עבדו, אם במשה האמינו ק"ו בה', אלא מה ת"ל ויאמינו בה', אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם, כיוצא בדבר אתה אומר לענין פורענות, וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כא ה), אם באלהים דברו ק"ו במשה, אלא ללמדך שכל המדבר ברועה ישראל כאילו מדבר במי שאמר והיה העולם:

3ורבותינו דרשו (ויאמר) [ואמר] פרעה לבני ישראל (שמות יד ג). לדתן ולאבירם שנשארו במצרים, ובאו עם פרעה ואח"כ כשראו הים נבקע לבני ישראל מיד תהו בלבם ונתערבו עם אחיהם בני ישראל:

4נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. נתנבא פרעה ולא ידע מה אמר, עתידין הן לבכות במדבר והמדבר סוגר עליהם וקוברם, שנאמר במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר יד כט):

5ואכבדה בפרעה ובכל חילו. פרעה התחיל בעבירה תחילה, שנא' ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו (שמות א ט), לאחר כך וישימו עליו שרי מסים (שם שם יא), ממנו התחילה הפורעניות תחילה, כיוצא בו וימח את כל היקום (בראשית ז כג), כיוצא בו וצבתה בטנה (במדבר ה כז), והרי דברים קל וחומר, ומה אם מדת פורענות שמעוטה מי שמתחיל בעבירה הוא לוקה תחלה ק"ו למדת הטובה שמרובה:

6ויוגד למלך מצרים. חסר ו', מלמד שעמלק הגיד לו. ויש אומרים דורכיות היו לו:

7ויאמרו מה זאת עשינו. לקינו ושלחנו ונטלו את ממונינו. משל לאדם שאמרו לו צא והבא לי דג מן השוק, יצא והביא לו דג מבאיש, אמר לו בגזירה שתאכל את הדג, או שתלקה מאה מכות, או שתתן מאה מנה, אמר הריני אוכל, התחיל לאכול ולא הספיק לגמור עד שאמר הריני לוקה, התחיל ללקות ס' או ע' מלקות ולא הספיק לגמור עד שאמר הריני נותן מאה מנה, נמצא אוכל את הדג, ולוקה, ונותן מאה מנה, כך עשו למצריים לקו ושלחום ונוטל ממונם:

8כי שלחנו את ישראל מעבדינו. אמרו הרי כל האומות מקשות עלינו לאמר ומה ישראל שהיו משועבדים תחת ידם הניחו והלכו להם, ועכשיו היך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות משם מסים להביא לנו עבדים ושפחות, וכה"א שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו (תהלים קה כ), הא למדנו שהיה פרעה מושל מסוף העולם ועד סופו, וכן מצינו שכל אומה ששלטה על ישראל שלטה תחלה על כל העולם, שכן מצינו בסנחרב ובנבוכדנצר ובאחשורוש, ובאלכסנדרוס מוקדון ובאדום הרשעה:

9ד"א ויהפך לבב פרעה וגו'. שלא היו יודעין מה היה להם, כיון שראו כבודן של ישראל התחילו מחנקין את עצמן:

10ושלישים על כלו. משולשים בכלי זיין:

11ד"א ושלישים על כולו. כנגד כל אחד מישראל הוציא פרעה שלש מאות גבורים:

12וישיגו אותם חונים על הים. מתחננים בתפלה ובתחנונים כדי שיטבעו מצרים בים:

13ופרעה הקריב. שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים:

14וישאו בני ישראל את עיניהם. תלו עיניהם למרום:

15ויאמר משה אל העם אל תיראו, באותה שעה היתה כנסת ישראל דומה ליונה שברחה מפני הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע, והיה שם נחש, והיה נושך בה, אם נכנסה לפנים הרי נחש נושך, אם יוצאת לחוץ הרי הנץ דורס, כך ישראל הים סוגר ושונא רודף, מיד תלו עיניהם בתפלה, עליהם מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב (שה"ש ב יד), לפני בתפלה, ומראיך נאוה (שם), בתלמוד תורה ובמעשים טובים:

16התיצבו וראו את ישועת ה'. אמרו לו אימתי אמר להם למחר, אמרו לו רבינו משה אין בנו כח לסבול, נתפלל משה באותה שעה, והראה להם הקב"ה תורמיות תורמיות של מלאכי שרת עומדין לפניהם, כמו שנתפלל אלישע והראה למשרתו, דכתיב ויפקח ה' את (עיניו) [עיני הנער] וירא והנה (רכב אש וסוסי אש) [ההר מלא סוסים ורכב אש] סביבות אלישע (מ"ב ו יז) וכה"א מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש [וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש] וישלח חציו ויפיצם ברקים רב ויהומם (תהלים יח יג יד, טו), עביו כנגד תורמיות של פרעה, ברד כנגד בלסטריות שלהם, גחלי אש, כנגד (נפש) [נפט] שלהם, ירעם מן השמים ה', כנגד הגפת תריסין שלהם ושפעת קלגסים שלהם, ועליון יתן קולו, כנגד ציחצוח חרבות שלהן, ישלח חציו ויפיצם כנגד חיצין שלהם, ברקים רב ויהומם, כנגד צווחה שלהם:

17ד"א חיצים שהיה מפזרין אותם, ברקים מכנסין אותם, ויהומם אין הממה אלא מגפה, שנאמר והמם מהומה גדולה (דברים ז כג):

18ויאמר ה' אל משה מה תצעק וגו'. ר' אבשלום הזקן אומר כבר קדמה תפילתם לתפילתך, משל למלך שכעס על בנו וטורפו נכנס אוהבו לבקש הימנו אמר לו כלום אתה מבקש ממני אלא בשביל בני, כבר נתרצתי לו, כך אמר הקב"ה למשה מה תצעק אלי, אלא מפניי בניי, כבר נתרצתי להם. רבי אומר אמר לו הקב"ה אמש היית אומר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמלך הרע לעם הזה (שמות ה כג), ועכשיו מה תצעק אלי:

19דבר אל בני ישראל. דברים דוברים אליכם אמש היו אומרים המבלי אין קברים במצרים (שם יד יא), ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה. מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. יסיעו דברים האלו מלבם. ר' אליעזר בן עזרי' אומר בזכות אברהם נקרע להם הים, שנאמר כי זכר את דבר קדשו (ואת) [את] אברהם עבדו, ויוציא עמו בששון וגו' (תהלים קה מב מג). ר' יוסי הגלילי אומר כבר הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו, ויצחק כאילו עקוד עליו ונתון על גבי המזבח, ואברהם כאילו פשט ידו ולקח המאכלת לשחוט את בנו, ולא עוד אלא שעמדו אברהם ויצחק ויעקב ובאו ועמדו לפני הקב"ה כשנגלה על הים. שנא' נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צוען (תהלים עח יב), ושנים עשר שבטים באו ועמדו אחורי המרכבה, שנא' נקבת במטיו ראש פרזיו (חבקוק ג יד), אמר לו הקב"ה משה עבדיי ונאמניי עמדו מקבריהן ועומדים בתחנה לפני על בניהם שנתונים בצרה, ואת עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי, אמר לו ומה בידי לעשות, אמר לו ואתה הרם את מטך, תהא מרומם ומפאר ונותן שיר ושבח גדולה ותפארת והודייה למי שהמלחמות שלו:

20וינער ה' את מצרים. מסרם בידי מלאכים נערים כאילו בידי מלאכים אכזרים, שנא' ומלאך אכזרי ישולח בו (משלי יז יא), תמות בנוער נפשם (איוב לו יד):

21ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. והיו מלאכי השרת תמהין לומר בני אדם עובדי ע"ז מהלכין ביבשה תוך הים, ומניין שאף הים נתגלה ונתמלא עליהם חימה שנא' והמים להם חומה, אל תקרי חומה אלא חימה ולהכי כתיב חמה חסר ו', ומי גרם להם להנצל, מזוזה שבימינם, ותפילין שמשמאלם:

22זו דרש ר' פייס לסוסתי ברכבי פרעה (שה"ש א ט), רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה בענן דמות סוסיא נקבה, רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה בענן דמות סוס זכר. אמר לו ר' עקיבא דייך פפיס אמר לו ומה אתה מקיים לסוסתי ברכבי פרעה, אמר לו ר' עקיבא לססתי כתיב, אמר הקב"ה כשם שששתי על המצרים לאבדם במים כך ששתי על ישראל לאבדם במים, ומי גרם להם להינצל, מזוזה שבימינם ותפילין שבשמאלם:

23וירא ישראל את מצרים מת. זה מצרים הזקן בן חם, אביהם של כל מצרים שכבר מת, והעמידו הקב"ה מקברו לראות פורעניות בניו, והיכן ראוהו ישראל על שפת הים:

24ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לה שירת הים, ללמדך שגדולה היא האמנה לפני הקב"ה, שבשכר אמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וסמיך ליה אז ישיר משה ובני ישראל, א"ר נחמיא כל המקבל עליו מצוה אחת באמונה, כדי היא שתשרה עליו רוח הקודש, שכן מצינו באבותינו, כדלעיל בסמוך, וכן אתה מוצא שלא ירש אבינו אברהם אלא בשביל האמנה, שנא' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית טו ו), וכן בניו במצרים, דכתיב ויאמן העם (שמות ד לא), וכתיב בבעלי האמנה פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעי' כו ב), וכתיב ה' עיניך הלא לאמונה (ירמיה ה ג), וכתיב צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד), ולעתיד אין הגליות מתקבצות אלא בשכר אמונה שהאמינו בהבטחת בוראם, שנא' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה (שה"ש ד ח), וכתיב וארשתיך לי באמונה (הושע ב כב):

25ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כל המהלך בשליחות קונהו נקרא עבדו: