מדרש שכל טוב, שמות טו:טז

1תפול עליהם. עד כאן דברה השירה בלשון עבר סיפור דברים על ניסי הים, מכאן ואילך התחילו מתפללין על העתידות, תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה הת' יתירה, ועיקר המלה אימה, כדכתיב והנה אימה חשיכה גדולה (בראשית טו יב), ששומע האדם דבר הקשה ואינו רואהו ונופלת אימה עליו ואומר אימה הוא. ופחד שהדבר קרוב לו ומפחד ממנו, וכה"א פחדו בציון חטאים (ישעי' לג יד), ששכינה מצויה שם, ופחד (אביו) יצחק (בראשית לא מב), שנתקרב לפניו לעקידה, אל ה' אלהינו יפחדו (מיכה ז יז), שמשפטיו קרובין להם באותה שעה, והכא נמי תני תפול עליהם אימתה ופחד, אימה על הרחוקים, ופחד על הקרובים, כענין שנא' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה א), וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע ונשמע וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם (שם ב יא):

2בגדול זרועך. שנטיתה על ארץ מצרים גם עליהם תהא נוטה גדול זרועך ומפחדו ידמו כאבן, וכן היה שכיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שאומר אלו מרגלי ארץ מישראל, מיד היה משתתק ודומם כאבן, וכן כיון שעברו את הירדן, נועדו כל מלכי כנען, דכתיב ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד (יהושע ט ב), באותה שעה התפלל יהושע וזכר הקב"ה תפלת משה ובני ישראל על הים ודממו כולן כאבן, ואינם יכולין ליטול עצה זה מזה ובכך נפלו:

3עד יעבור עמך ה'. את נחלי ארנון:

4עד יעבור עם זו קנית. את הירדן שלא יהיו יכולין לא בני עמלק ולא כל אלו הנזכרים למעלה לעכב את ישראל לעבור:

5ארבעה נקראו קנין של הקב"ה, שמים וארץ, דכתיב קונה שמים וארץ (בראשית יד כב), ישראל דכתיב עם זו קנית (בפסוק לפנינו), התורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב), בית המקדש דכתיב הר זה קנתה (ימינך) [ימינו] (תהלים עח נד):