מדרש שכל טוב, שמות טו:ט

1אמר אויב. זה הפסוק היא תחילת הפרשה, ולמה נכתב באמצע, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, כדדרשינן לעיל במסכתין דפסחים:

2אמר אויב. זה פרעה:

3ארדוף אשיג. אם אני רודפם הריני משיגם שהרי סגר עליהם המדבר, ואילו לא היו משועבדין לי ולקחו כסף וזהב שלי, כדיי הוא לרדוף אחריהם. אמרו מקצת בני עמו שלא אבדו אלא דבר מיעוט הרי אנו מוותרין להם, אמר להם פרעה אחלק שלל, אהא שוה עמכם בביזה:

4תמלאמו נפשי. נפש לשון נקבה, לפי' אמר תמלאמו, כלומר תמלא מהם נפשי, שאם אמר תמלאמו שהתי"ו נחטפת הייתי אומר תמלא אותם נפשי, וכשהוא אומר תמלאמו שהתי"ו חירקת הרי הוא אומר תמלא מהם נפשי, שאם אמר לשעבר אלו הייתם הורגין בהם הייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות, ועכשו הלוואי תמלא מהם נפשי:

5אריק חרבי תורישמו ידי. כיון שאני שולף חרבי ומריק אותה מנדנה הרי הם מגורשים מן העולם בכח ידי, ודומה לדבר אתה ידך גוים הורשת (תהלים מד ג), ויש לומר אריק חרבי כמו ומורק ל' צחצוח: