מדרש שכל טוב, שמות טז:טו

1ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא. מזון מזומן לנו הוא, ודומה לו וימן אלהים דג גדול (יונה ב א), וימן האלהים תולעת (שם ד ז), יסוד המלה מ' נ', אפס כי רבותינו הדבירוהו על מזון ממש, כדכתיב חסד ואמת מן ינצרוהו (תהלים סא ח), ואמרו רבנן מאי משמע דהאי מן לישנא דמזונא היא, דכתיב וימן להם המלך דבר יום ביומו, מפת [בג] המלך (דניאל א ה):

2כי לא ידעו מה הוא. לא היו יודעין מה בירור הדבר:

3ויאמר משה אליהם. משה אמר לזקנים וזקנים לישראל:

4הוא הלחם. שאמר הקב"ה ובבקר תשבעו לחם:

5אשר נתן ה' לכם לאכלה. מששת ימי בראשית היה מזומן לכם בשחקים ועכשיו נתנו לכם, מכאן א"ר יוסי כסוסים נתפטמו ישראל מן המן, שנאמר לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה):