מדרש שכל טוב, שמות יח:יג

1ויהי ממחרת. יום הסעודה הזו. אפס ששנו רבותינו ממחרת יום הכיפורים:

2וישב משה לשפוט את העם. אותו היום באו ערב רב, דהיינו האספסוף, והיו תובעין לישראל שללה של מצרים, והיו ישראל מתרעמין זה על זה:

3ויעמוד העם על משה. כמלך שיושב על כסאו ועבדיו עומדין סמוך לו, ודומה לדבר שרפים עומדים ממעל לו (ישעי' ו ב), וכל צבא השמים עומדים עליו (מ"א כב יט), להתיצב על ה' (איוב א ו), נצבים עליו (בראשית יח ב), מיכן לשני בעלי דינים שיהו שניהם עומדין, ובית דין יושבין, ואם רצו בית דין להושיב את שניהם יושבין, אבל לעמוד אחד ולהושיב אחד אסור, שנאמר לא תכירו פנים במשפט (דברים א יז):

4מן הבקר (ועוד) [עד] הערב. ואעפ"י שאין בית דין דנין אלא עד זמן סעודה, הוציאו הכתוב בלשון זה וכתב מן הבקר עד הערב, ללמדך שכל דיין שמוציא דין לאמתו מעלין עליו כאילו נעשה שותף [עם הקב"ה] במעשה בראשית, כתיב הכא מן הבקר עד הערב, וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א ה), וכל כך למה. לפי שמעמיד את העולם, כדתנן על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום, וכל מי שדן דין אמת אפילו שעה אחת ביום כאילו יושב ודן כל היום כולו, ואע"ג דאיצטריך לדרשה, מיהו אין המקרא יוצא מידי פשוטו, שאותו היום נטרד משה באותו דין מהבקר עד הערב כמשמעו: