מדרש שכל טוב, שמות יח:כז

1וישלח משה את חותנו. ליווהו ושילחו לכבודו של עולם:

2וילך לו אל ארצו. הלך לגייר בני משפחתו, ר' חנניה בן גמליאל אומר כל הענין הזה חזר ונאמר בשנה שניה, בשעה שביקש משה להעמיד מכסיוטונוס, היינו דגלים, על ישראל, שנאמר איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב ב):

3ורבותינו דרשו וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא, ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצידו, ר' אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל זעו כל מלכי תבל בהיכליהם, שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד (תהלים כט ט), ופחדו שמא הקב"ה מאבד עולמו במבול אש, אמר להם בלעם הקוסם חס ושלום, אינו אלא שהוא נותן תורה לעמו, מיד נתנו שבח להקב"ה, שנאמר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (שם קלח ד). ר' אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר ויהי בשמוע כל מלכי האמורי [וגו'] וימס לבבם (יהושע ה א):

4כהן מדין. ר' אלעזר המודעי אומר שר היה, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו (ש"ב ח יח):

5אחר שלוחיה. לאחר שפטרה הימנו במאמר, כי כשהלך משה למצרים בשליחות הקב"ה נטל אשתו ובניו עמו, באותה שעה נאמר לאהרן לך לקראת משה המדברה (שמות ד כז), וכן עשה, וכשראה עמו את אשתו ואת בניו, [אמר לו מה טף ונשים אלו שעמך, אמר לו אשתי ושני בני, אמר לו ולהיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים], אמר לו לא דיי לנו שאנו מצטערין על אותם שבמצרים אלא אתה מוסיף עליהם להוליך את אלו למצרים, מיד אמר לה משה לכי לבית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה, לכך נאמר אחר שילוחיה:

6כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. כענין שנאמר נכריה עבודתו (ישעי' כח כא), אמר ר' אלעזר המודעי כך אמר משה הואיל וכל העולם עובדי ע"ז הם אני אעבוד למי שאמר והיה העולם, שבשעה שנשא את צפורה לאשה השביעו יתרו שאותו בן שיהא לו תחלה יהא לע"ז, מיכאן ואילך לשם שמים, וקיבל עליו על כרחו, שנאמר ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב כא), ואין ויואל אלא לשון אלה, וכן הוא אומר ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב (ש"א יד כד), ואומר הואל וקח ככרים (מ"ב ה כג) ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא ביקש להרוג [את משה] אלא לתינוק, כדפרישנא התם:

7ויחד יתרו על כל הטובה. ר' אליעזר אומר בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר, אמרו לו חמש מתנות טובות עתיד הקב"ה ליתן לנו, ארץ ישראל והעולם הבא דהיינו העולם חדש, ומלכות בית דוד, וכהונה ולוייה, דמדהוה ליה למכתב טוב וכתיב טובה, הטובה, על הטובה, על כל הטובה, שמע מיניה לרבויי כל הני הוא דאתי:

8כי גדול ה' מכל האלהים. אמר עד עכשיו הייתי מכירו ועכשיו ביותר, שהרי נתגדל שמו בעולם, שבמה שחשבו מצרים לאבד את ישראל, בו נפרע מהן, שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא), עליהם נהפך:

9והזהרתה אתהם את החקים. ר' אלעזר המודעי אומר החוקים אלו עריות, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות (ויקרא יח ל):

10והתורות. אלו ההוריות:

11והודעת להם, זה בית חייהם, הודיעם זמנים שילכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ולהראות פני את ה' במקום אשר יבחר, וזכר לדבר גם חסידה בשמים ידעה מועדיה (ירמי' ח ז):

12את הדרך. זו ביקור חולים:

13ילכו. זו קבורת מתים. שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יב ה):

14בה. זה גמילות חסדים:

15ואת המעשה. זה שורת הדין:

16אשר יעשון. זו לפנים משורת הדין:

17ואתה תחזה. ר' אלעזר [המודעי] אומר תחזה להן באספקלריא, במחזית זו שחוזין בה מלכים:

18אנשי חיל. בעלי הבטחה:

19יראי אלהים. אלו שעושין פשרה בדין:

20אנשי אמת. כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו דאי יהבו להו כל חללי דעלמא לא הוו משנו בדיבורייהו:

21וצוך אלהים ויכלת עמוד. אם מודה לך אתה יכול לעמוד ואם לאו אי אתה יכול לעמוד:

22ושפטו את העם בכל עת. יכול בלילה, ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו (דברים כא טז), כדמפרש התם, מיכן אמרו שאין דנין אלא ביום. עשרה דברים בין דיני ממונות לדיני נפשות, דיני ממונות בשלשה, דיני נפשות בעשרים ושלשה, דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות אין פותחין אלא לזכות, דיני ממונות מטין על פי עד אחד, בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות אין מטין, הכי תנן דיני נפשות מטין על פי עד אחד לזכות ועל פי שנים לחובה, דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה, דיני נפשות אין הכל מלמדין חובה, דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה, דיני ממונות המלמד זכות מלמד חובה, דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה, דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום, דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה, לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב, דיני ממונות הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול, דיני נפשות מתחילין מן הצד, דיני ממונות, הכל כשרים לדון דיני ממונות, ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות, אלא כהנים לוים וישראלים הכשרים לינשא לכהונה, דכתיב כולך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז):

23וישלח משה את חותנו. נתן לו מתנות, שנא' אל נא תעזוב אותנו (במדבר י לא), ושם נפרש דברים הללו, וכאן נכתוב דרך קצרה:

24וילך לו אל ארצו. לגייר כל בני משפחתו, וכן הוא אומר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב (דה"א ב נה). סופרים אלו תלמידי חכמים שסופרין כל אותיות שבתורה:

25יושבי יעבץ. שישבו לעסוק בתורה לפני יעבץ, שיעץ וריבץ תורה בישראל:

26תרעתים שמעתים. שהיו משמיעין קולם בתלמוד תורה כתרועות:

27סוכתים. שהיו יושבין בסוכות, שנאמר ונשב באהלים ונשמע (ונעשה) [ונעש] ככל אשר ציונו (יהונדב) [יונדב] אבינו (ירמי' לה י):

28המה הקנים. בני קני חותן משה:

29[הבאים מחמת אבי בית רכב] הבאים תחת כנפי השכינה מחמת זכותו של משה אבי כל הנביאים, שרכב על הר סיני ועמד עם השכינה ארבעים יום וארבעים לילה:

30יעבץ ביקש רחמים שירבה הקב"ה גבולו בתלמידים, שנאמר ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני וגו' (דה"א ד י). אם ברך תברכני. בתורה:

31והרבית את גבולי (שם). בתלמידים:

32והיתה ידך עמי (שם). שלא אשכח משנתי:

33ועשית מרעה (שם). שתעשה לי ריעים כמותי:

34לבלתי עצבי (שם). שלא יעציבני יצר הרע מלעסוק בתורה:

35ויבא אלהים את אשר שאל (שם). הם היו מבקשין להם רב, והוא היה מבקש תלמידים, נתן להם הקב"ה מה ששאלו, ולו נתן מה ששאל, זימן לו הקב"ה בני קני ולימדם תורה, זהו שאמר שלמה בחכמתו רש ואיש תככים [נפגשו] מאיר עיני שניהם ה' (משלי כט יג), וכתיב עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' (שם כב ב), הא כיצד תלמיד שבא לשמש את הרב, והרב רוצה ללמדו מאיר עיני שניהם ה', מגלין לו מן השמים רזי [טעמי] תורה, ונעשה כמעיין שאינו פוסק, וכנהר המתגבר והולך ומלמדו, ואם אינו רוצה ללמדו עושה כולם ה', מי שעשה את זה חכם, סופו לעשותו טיפש, ומי שעשה את זה טיפש, סופו לעשותו חכם, כיוצא בדבר אתה אומר בנותני צדקה, כיצד עני שפשט ידו לבעל הבית, ובעל הבית רוצה ליתן לו, מאיר עיני שניהם ה', לא רצה ליתן לו עושה כולם ה', סופו שמעני את זה ומעשיר את זה:

36ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לה פרשת מתן תורה, ולמה נסמכה לה, מלמד ששבין מלחמת עמלק לבין מתן תורה בא יתרו להתגייר, ואתיא כר' יהושע דתנו רבנן וישמע יתרו ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שכתובה בצידו שמע ובא, ואפילו לר' אלעזר דאמר מתן תורה שמע ובא, ונראות ענין הפרשיות מוקדם ומאוחר, לא קשיא לן, דנקיטינן דאין דין מוקדם ומאוחר בתורה בתרי ענייני, אבל בחד עניינא מאי דמקדים קדים דוקא, ומאי דמאוחר מאוחר דוקא: