מדרש שכל טוב, שמות ב:ג

1ולא יכלה עוד הצפינו. הצפינו מבעי' לי' דליהוי הפ"א נדגשת דמשמע כמו להצפינו דהיינו לשון קל. ודומה לדבר הראותם, כמו להראותם, וכמה לשונות במקרא, אלא מאי הצפינו דצ' דגושה והפ' רפויה דמשמע הצפן שלו, שוודאי היתה יכולה אבל לא היתה יכולה לבלבל דבר הצפן שלו לאחר ג' חדשים, דהיינו לומר עד השתא מעברנא דהא מנו לה ט' חדשים מדאהדרה בעלה ועד סוף ג' חדשים בתר דילדתיה ובתר ג' חדשים שאלו בתרה ואמרה עד השתא הות מעוברת ועכשו הוולד אנה הוא:

2ותקח לו. להצלתו:

3תיבת גומא. למה נקרא גומא, שהוא גומא ושותה מיא תדיר ודומה לדבר הגמיאני נא מעט מים (בראשית כד יז), וכה"א היגאה גומא בלא בצה ישגא אחו בלי מים (איוב ח יא). מאי שנא תיבת גומא. א"ר שמואל בר נחמני דבר קל הוא הגומא שיכול לעמוד בפני רך ובפני קשה, בפני המים, ובפני האבנים ובפני הסלעים, שאם יבואו גלי היאור ויטילוהו לסלעים לא תשבר:

4ותחמרה. לשון רפה היא מלמד שעיקר הטיח לא היה אלא בזפת והחמר טפל:

5ותחמרה בחמר ובזפת. תניא חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע:

6ועוד שהחמר נימוח במים וזפת אינו נימוח:

7ותשם בסוף. ר' אליעזר אומר ים סוף. ר' שמואל בר נחמני אמר אגם, היינו יערת הטיט שעל שפת היאור, וה"נ מתרגמינן ושויתיו ביערא, ודומה לו ביערת הדבש (ש"א יד כז), וכה"א קנה וסוף קמלו (ישעי' יט ו):