מדרש שכל טוב, שמות ד:י

1ויאמר משה אל אדני בי אדני. מפני שהלקהו בצרעת היה נקל בעיניו נבזה ונמאס ומתבייש, לפיכך לא היה קורא בשם הנכבד והנורא, שפירש לו בי"ה, אלא קראו אדון, כדבר שקראו אברהם זקינו אדני באל"ף דל"ת:

2בי אדני, בי הסרחון נתלה שאני כבד פה ואיני כדאי להיות שלוחך:

3לא איש דברים אנכי. כלומר מפני שאני כבד פה וכבד לשון איני יכול למהר לדבר צחות:

4גם מתמול. תמול חד משמע, וכשהוא אומר מתמול, משמע תרי, דהיינו יום אחד מקרי תמול:

5גם משלשום. תלתא דמשמע משלשה ימים ולא מצית למדרש מ' משלשום כי היכי דדרשת מ' דמתמול דבעל כרחך משלשום משלשה ימים משמע:

6גם מאז דברך אל עבדך. לרבות יום אחד לפני שלשום דהיינו ד' ימים, מלמד שארבעה ימים היה מזרזו לשלחו ולא נתרצה, כדי להרחיק עצמו מן השררה, ולפיכך השררה רודפת אחריו:

7כי כבד פה וכבד לשון אנכי. אמר לפניו זה ד' ימים שנדברת עמדי ועדיין אני כבד פה, שאיני יכול לדבר צחות לשון פלטין, דהיינו לשון מלכות, ומה כבד פה וכבד לשון, חוט יש שמושך מן הפה ללשון מתחתיו, ומכביד את הלשון מלמהר לדבר צחות, והכי מתרגמינן בירושלמי ארום חגר פום וחיגר לשון אנא, ודומין הדברים כחגירת החיגר דתפיס לי' שיגרוניא: