מדרש שכל טוב, שמות ז:יט

1ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן קח מטך. שנתתי לך ואתה משה בעצמך נטה את ידך על מימי מצרים. ביד ולא במטה:

2על מימי מצרים. כלל וחזר ופרט על נהרותם, דהיינו כגון נילוס שהוא נהר גדול, כדכתיב ונהר יוצא מעדן (בראשית ב י):

3על יאוריהם. היינו בריכות הניגרים מן הנחל לשדה, כדכתיב פרץ נחל מעם גר (איוב כח ד), וכה"א ויהפך לדם יאוריהם (ונוזלין) [ונוזליהם] בל ישתיון (תהלים עח מד), וכתיב ויוציא נוזלים מסלע (שם שם טז):

4ועל אגמיהם. היינו כעין שלולית שמימיה אינם נובעים, כדכתיב ושמתיה למוריש קפוד ואגמי מים (ישעי' יד כג):

5ועל כל מקוה מימיהם. היינו מימי בורות ושיחין ומערות:

6והיה דם בכל ארץ מצרים. לרבות המים שהיו מביאין ממקומות אחרים היו נהפכין לדם:

7ובעצים ובאבנים. [אלו בתי ע"ז שלהם:

8והיה דם בכל ארץ מצרים]. אפילו ישראל שותה בקנישקנין, דהיינו מזרקי יין דיש לו שני פיות, וישראל שותה מצד אחד, ומצרי מצד אחר, היו המים נהפכין מצד המצוי להיות דם: