מדרש תנחומא, בלק ח

1וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא לַה' (שמות יב, מב) . וְכָל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים, בַּלַּיְלָה הָיוּ. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה (בראשית לא, כד) . וּכְתִיב: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה (בראשית כ, ג) . וּכְתִיב: וַיֶּחֱלַק עֲלֵיהֶם לַיְלָה (שם יד, טו) . וּכְתִיב: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה (שמות יב, כט) . וְכֵן כֻּלָּם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִגְלָה עַל בִּלְעָם לַיְלָה. לֹא הָיָה רָאוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֶלָּא בַּלַּיְלָה, לְפִי שֶׁכָּל נְבִיאֵי הַגּוֹיִם, בַּלַּיְלָה הוּא מְדַבֵּר עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׂעִפִּים בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה (איוב ד, יג) . וְכֵן אֱלִיהוּא אוֹמֵר, בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה (שם לג, טו) , עַל שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ בַּלַּיְלָה. אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. שֶׁמִּתְּחִלָּה נֶאֱמַר לוֹ: לֹא תֵּלֵךְ עִמָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁהֵעִיז פָּנָיו לְהַלֵּךְ עִמָּהֶם, הָלַךְ. שֶׁכֵּן כָּתוּב בּוֹ, וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינִי חָפֵץ בְּאָבְדָן שֶׁל רְשָׁעִים. הוֹאִיל וְאַתְּ רוֹצֶה לֵיאָבֵד מִן הָעוֹלָם, קוּם לֵךְ אִתָּם. וּכְתִיב: וְאַךְ אֶת הַדָּבָר, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁבְּהַתְרָאָה הָלַךְ. מִיָּד הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתוֹנוֹ. וְכִי לֹא הָיָה לוֹ עֶבֶד וְלֹא שִׁפְחָה. אֶלָּא מֵרֹב שִׂנְאָה שֶׁשָּׂנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל, קִדַּמְתּוֹ וְעָמַד בִּזְרִיזוּת הוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, כְּבָר קְדָמְךָ אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לַעֲקֵדַת יִצְחָק בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ (בראשית כב, ג) . וַיֵּלֵךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּפֻרְעָנוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתָם. וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ. מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים הָיָה, וְנַעֲשָׂה לוֹ שָׂטָן. וְכָךְ אָמַר אֶל בִּלְעָם, הִנֵּה אֲנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן, גָּרַמְתָּ לִי לְשַׁמֵּשׁ אֻמָּנוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּי. וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. זֶה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אָדָם חָשׁוּב הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, צָרִיךְ שְׁנַיִם לְשַׁמְּשׁוֹ, וְחוֹזְרִין וּמְשַׁמְּשִׁין זֶה לָזֶה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וְכִי לֹא הָיָה יָכֹל הַמַּלְאָךְ לִנְשֹׁף בּוֹ וְיוֹצִיא רוּחוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שָׁלַף חַרְבּוֹ. וַהֲרֵי כְּתִיב בְּסַנְחֵרִיב, וַיֵּצֵא מַלְאָךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר (מל״‎ב יט, לה) , וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ (ישעיה מ, כד) . אֶלָּא כָּךְ אָמַר לֵיהּ: הַפֶּה נִתַּן לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְגוֹ' (בראשית כז, כב) . וְהַיָּדַיִם לְעֵשָׂו, דִּכְתִיב: וְעַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה (שם פסוק מ) . וְהָאֻמּוֹת כֻּלָּן בַּחֶרֶב חַיֵּיהֶם, וְאַתָּה תַּחֲלִיף אֻמָּנוּתְךָ וְתָבֹא עֲלֵיהֶם בְּשֶׁלָּהֶם, אַף אֲנִי אָבֹא עָלֶיךָ בְּשֶׁלְּךָ. לְכָךְ כְּתִיב: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֵךְ בַּשָּׂדֶה. הָרָשָׁע הַזֶּה הוֹלֵךְ לְקַלֵּל אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁלֹּא חָטָא לוֹ, וּמַכֶּה אֲתוֹנוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ בַּשָּׂדֶה. וּכְתִיב: וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים. וְכִי לֹא הָיָה יָכֹל לֵילֵךְ אַחֲרָיו לַשָּׂדֶה. אֶלָּא כָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, מְשַׁלֵּחַ סְפֶּקְלָטוֹר לַהֲרֹג אֶת הָאָדָם, וּמְהַלֵּךְ אַחֲרָיו יָמִים הַרְבֵּה. וְזֶה שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, וּסְפַּקְלָטוֹר מִטָּרֵף אַחֲרָיו מִמָּקוֹם לַמָּקוֹם. וְלִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. הַסְּפֶּקְלָטוֹר עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה, בָּא אֶצְלוֹ בְּרַגְלָיו. כָּךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְאָךְ מִצְטַעֵר לֵילֵךְ אַחַר בִּלְעָם, אֶלָּא קִדְּמוֹ לַדֶּרֶךְ. שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וַיַּעֲמֹד מַלְאָךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים. אָמַר לוֹ: הַכְּרָמִים נִמְסָרִים לַשּׁוּעָלִים. גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. אֵין אַתָּה יָכֹל לִשְׁלֹט בָּהֶם, שֶׁבִּידֵיהֶם שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים כְּתוּבִים מִזֶּה וּמִזֶּה מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר, וַיּוֹסֵף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר. מָה רָאָה לְהַקְדִּימוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַד שֶׁלֹּא נִרְאָה לוֹ. סִימָנִים שֶׁל אָבוֹת הֶרְאָה לוֹ. עָמַד לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה וְהָיָה רֶוַח מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֵךְ בַּשָּׂדֶה. בַּשְּׁנִיָּה, לֹא יָכְלָה לָזוּז אֶלָּא לְצַד אֶחָד. בַּשְּׁלִישִׁית, אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל. וּמַהוּ הָיוּ הַסִּימָנִים הָאֵלּוּ. אִלּוּ בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, הָיָה מוֹצֵא מִכָּאן וּמִכָּאן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. וְאִם בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בְּנֵי יִצְחָק, הָיָה מוֹצֵא צַד אֶחָד לְקַלֵּל עֵשָׂו, וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר. אֵלּוּ עַל בְּנֵי יַעֲקֹב, לֹא מָצָא פְּסֹלֶת לִיגַע בָּם. לְכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁית, בְּמָקוֹם צַר, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב, ח) . אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁלֹּא הָיָה פְּסֹלֶת בָּאֶחָד מִבָּנָיו. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וְתִרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם, עַל בִּזָּיוֹן שֶׁבִּזָּת אוֹתוֹ.