מדרש תנחומא, בשלח יט

1‎ וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מַיִם שֶׁנָּטְלוּ מִבֵּין הַגְּזָרִים, שָׁלְמוּ מֵהֶן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְלֹא מָצְאוּ מָיִם? אֲפִלּוּ בִּכְלֵיהֶם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם, בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם (ירמיה יד, ג) . דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: לְפִי שֶׁפֵּרְשׁוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַמַּיִם, דִּכְתִיב: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א) .

2שְׁלֹשֶת יָמִים, לְפִיכָךְ הִתְקִינוּ נְבִיאִים וּזְקֵנִים שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּכָל שָׁבוּעַ שְׁלֹשָׁה יָמִים, קוֹרִין בַּשַּׁבָּת וּמַפְסִיקִין אֶחָד בַּשַּׁבָּת, קוֹרִין בַּשֵּׁנִי וּמַפְסִיקִין שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי, וְקוֹרִין בַּחֲמִישִׁי וּמַפְסִיקִין בַּשִּׁשִּׁי, וְלֹא יִהְיוּ שְׁלֹשָה יָמִים לְעוֹלָם בְּלֹא תּוֹרָה.

3וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ. מִכָּאן אָמְרוּ: רָצָה אָדָם לִשְׁמֹעַ בִּשְׁעָתוֹ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן. לִשְׁכֹּחַ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן. תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דברים יא, יג) , וְהָיָה אִם שָׁכוֹחַ (דברים ח, יט) . הָא כֵּיצַד? רָצָה אָדָם לִשְׁמֹעַ בְּטוֹבָתוֹ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. לִשְׁכֹּחַ בְּטוֹבָתוֹ, מַשְׁכְּחִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיָדוֹ, אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן (משלי ג, לד) . שָׁמַע אָדָם מִצְוָה אַחַת, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִצְוֹת הַרְבֵּה. לִשְׁכֹּחַ מִצְוָה אַחַת, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ מִצְוֹת הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ כְּתִיב: אִם שָׁכוֹחַ תִּשְׁכַּח. אֲחֵרִים אוֹמְרִים מֵהָכָא, אִם חָבֹל תַּחְבֹּל (שמות כב, כה) . חָבַלְתָּ חֲבוֹלָה אַחַת, סוֹף שֶׁחוֹבְלִין בְּךָ חֲבֹלוֹת הַרְבֵּה.