מדרש תנחומא, בשלח כב

1‎ הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָׁם עַל הַצּוּר (שמות יז, ו) . אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שָׁם רֹשֶׁם רַגְלֵי אָדָם, שָׁם אֲנִי לְפָנֶיךָ. וְהִכִּיתָ בַצּוּר, מִכָּאן אָמַר רַבִּי יוֹסִי בֶּן זִמְרָה, שֶׁהַמַּטֶּה שֶׁל סַמְפִּירִינוֹן הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִכִּיתָ בַצּוּר (שמות יז, ו) . עַל הַצּוּר אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא בַצּוּר. וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה (שמות יז, ז) . רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֹשֶׁה קְרָאוֹ מַסָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמָּקוֹם קְרָאוֹ מַסָּה וּמְרִיבָה. מִכָּאן לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא קָרוּי מָקוֹם. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי (שמות יז, ד) . אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָם, בֵּינְךָ לְבֵינָם אֲנִי הָרוּג. אַתָּה אוֹמֵר לִי אַל תַּקְפִּיד כְּנֶגְדָּן, כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב) . וְהֵם בִּקְשׁוּ לְסָקְלֵנִי. כָּאן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵמִיךְ, וּמֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ. וּבְמָקוֹם אַחֵר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהַּ וּמֹשֶׁה מֵמִיךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וַיְחַל מֹשֶׁה (שמות לב, י-יא) . אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כָּךְ אַתָּה אוֹמֵר, עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי. עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, נִרְאֶה מִי סוֹקֵל אוֹתָךְ. הִתְחִיל לַעֲבֹר, עָמְדוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְפָנָיו וְנָהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד וּמוֹרָא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כַּמָּה פְּעָמִים אֲנִי מְצַוֶּה אוֹתְךָ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא תַּקְפִּיד כְּנֶגְדָּן, אֶלָּא הַנְהִיגֵם כְּרוֹעֵה הַצֹּאן, שֶׁבִּשְׁבִילָן הֶעֱלֵיתִי אוֹתְךָ, וּבִשְׁבִילָם תִּמְצָא חֵן וְחֶסֶד וְחַיִּים וְכָבוֹד לְפָנַי.