מדרש תנחומא, בשלח ח

1‎ וַיִּקַח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר. מִשֶּׁל מִי הָיוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרַיִם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרַיִם (שמות ט, ו) . אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל פַּרְעֹה, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ וְגוֹ'. אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ וְגוֹ'. אֶלָּא מִשֶּׁל הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַרְעֹה (שמות ט, כ) . הֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁהַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה', הֵם הָיוּ תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל. מִכָּאן אָמְרוּ: טוֹב שֶׁבְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֲרֹג, טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים רַצֵּץ אֶת מֹחוֹ.

2וּפַרְעֹה הִקְרִיב, הִקְרִיב אֶת הַפֻּרְעָנוּת לָבוֹא עָלָיו, וְהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה.

3כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁשָּׁבוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶם וְחָנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, אָמַר פַּרְעֹה: בַּעַל צְפֹן הִסְכִּים עַל גְּזֵרָתִי לְאַבְּדָם בַּמַּיִם. הִתְחִיל לְזַבֵּחַ לְקַטֵּר וּלְנַסֵּךְ לַעֲבוֹדָהַ זָרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר וּפַרְעֹה הִקְרִיב.