מדרש תנחומא, חקת ז

1רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אַרְבָּעָה דְּבָרִים יֵצֶר הָרַע מֵשִׁיב עֲלֵיהֶם, וּכְתִיב בָּהֶן חֻקָּה. וְאֵלּוּ הֵן, אֵשֶׁת אָח, וְכִלְאַיִם, שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וּפָרָה אֲדֻמָּה. אֵשֶׁת אָח, דִּכְתִיב: עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ וְגוֹ' (ויקרא יא, טז) . מֵת בְּלֹא בָּנִים, יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ (דברים כה, ה) . וּכְתִיב בָּעֲרָיוֹת, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי (ויקרא יח, ה) . וְכִלְאַיִם, דִּכְתִיב: לֹא תִּלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז (דברים כב, יא) . סָדִין בַּצִּיצִית, מֻתָּר. וּכְתִיב בָּהּ חֻקָּה, אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַּרְבִּיעַ כִּלְאַיִם וְגוֹ' (ויקרא יט, יט) . שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דִּכְתִיב: וְהַמְּשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו (ויקרא טז, כו) , וְהוּא עַצְמוֹ מְכַפֵּר עַל אֲחֵרִים. וּכְתִיב בָּהּ, וְהָיְתָה זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם (שם פסוק לד) . פָּרָה אֲדֻמָּה מִנַּיִן. דִּתְנַן, כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וְהִיא גּוּפָהּ מְטַהֶרֶת בְּגָדִים, וּכְתִיב בָּהּ חֻקָּה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה.