מדרש תנחומא, אמור כג

1וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. מֵהֵיכָן יָצָא. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר, מֵעוֹלָמוֹ יָצָא, כְּמוֹ דְּאָמַרְתְּ, וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִם (ש״א יז, ד) . רַבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר, מֵהֵיכָן יָצָא. מִפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אוֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת. אָמַר, דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל פַּת חַמָּה, שֶׁמָּא צְנִינָא. תַּמָּן תַּנִּינָן, לֶחֶם הַפָּנִים כֵּיצַד נֶאֱכַל. אֵין פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה, וְלֹא יוֹתֵר מֵאַחַד עָשָׂר. כֵּיצַד, נֶאֱפָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנֶאֱכַל לְשַׁבָּת, לְתִשְׁעָה יָמִים. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, נֶאֱכַל לָעֲשָׂרָה. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נֶאֱכַל לְאַחַד עָשָׂר, שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת שַׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן, דּוֹחֶה אֶת יוֹם טוֹב, וְאֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת יוֹם הַצּוֹם. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם וְלֹא יֶתֶר עַל שְׁלֹשָׁה. כֵּיצַד, נֶאֱפוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנֶאֱכָלוֹת לְיוֹם טוֹב, לִשְׁנַיִם. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, נֶאֱכָלוֹת לִשְׁלֹשָה.