מדרש תנחומא, קדושים ד

1קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. רְאֵה מַה כְּתִיב: כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא (יהושע כד, יט) , מַהוּ כָּאן, הַפָּסוּק הַזֶּה פֶּתַח לַמִּינִים הוּא, שֶׁנִּרְאֶה לָהֶם כִּשְׁנֵי רְשֻׁיּוֹת שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת רַבִּי שִׂמְלַאי, מַהוּ כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא. אֵין אַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁרְשׁוּת אֶחָד הוּא, הֲרֵי שְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת הֵן מִן הַפָּסוּק הַזֶּה. אָמַר לָהֶן, שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם, אִלּוּ אָמַר, קְדוֹשִׁים הֵם, אַתֶּם אוֹמְרִים. עַכְשָׁו, הוּא כְּתִיב. וּמַה שֶּׁאָמַר אֱלֹהִים קְדֹשִׁים, אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה, מַהוּ קְדֹשִׁים הוּא, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת, שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו בִּקְדֻשָּׁה. דִּבּוּרוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ (תהלים ס, ח) . דַּרְכּוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ (תהלים עז, יד) . הִלּוּכוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲלִיכוֹת אֵלִי מַלְכִּי בַּקֹּדֶשׁ (שם סח, כה) . חֲשִׂיפַת זְרוֹעוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ (ישעיה נב, י) . מַרְאֵהוּ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ (תהלים סג, ג) . קִלּוּסוֹ בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי כָּמוֹךָ נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ (שמות טו, יא) . הֲרֵי, כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא, כִּי קָדוֹשׁ בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת.