מדרש תנחומא, כי תשא יח

1‎ וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה (ויקרא כא, ז) . זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה (שה״‎ש ד, יא) . אָמַר רַבִּי אַבָּא בֶּן יְהוּדָה: כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַעְלָן וּלְמַטָּן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַלְּסָן מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן. הִיא מְקַלַּסְתּוֹ מִלְּמַעְלָן לְמַטָּן, שֶׁהוֹרִידָה אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כה, ח) . וְהוּא מְקַלְּסָן מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, שֶׁהֶעֱלָה אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן (דברים כח, א) . מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר (שה״‎ש ח, ה) . הִיא מְקַלַּסְתּוֹ מִלְּמַעְלָן לְמַטָּן, מַתְחֶלֶת מִן הָרֹאשׁ עַד הָרֶגֶל, רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, קְוֻצּוֹתָיו, עֵינָיו, לְחָיו, שִׂפְתוֹתָיו, יָדָיו, מֵעָיו, שׁוֹקָיו, חִכּוֹ מַמְתַּקִּים וְגוֹ'. זֶה דוֹדִי (שה״‎ש ה, יא-טז) . וְהוּא מְקַלְּסָהּ מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ, שָׁרְרֵךְ אַגַּן, בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת, שְׁנֵי שָׁדַיִךְ, צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל, עֵינַיִךְ, אַפֵּךְ, רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ (שה״‎ש ז, ב-ו) . נֹפֶת תִּטֹּפְנָה (שה״‎ש ד, יא) .

2מַהוּ נֹפֶת? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָשׁוֹן יְוָנִי הִיא, כַּלָּה נוֹפֵי. כְּשֵׁם שֶׁהַדְּבַשׁ מְעֻלֶּה, כָּךְ אַתְּ מְעֻלָּה מִכָּל הָאֻמוֹת. דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ (שה״‎ש ד, יא) , כְּשֶׁאַתְּ עֲסוּקָה בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא דְּבַשׁ וְחָלָב, כְּשֶׁאָמַרְתְּ בְּסִינַי נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. הֱוֵי, נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ. וּכְשֵׁם שֶׁקָּרָאתִי אֶתְכֶם כַּלָּה, אַף הַתּוֹרָה קִשַּׁטְתִּיהָ וְתִקַּנְתִּיהָ כַּכַּלָּה, הִיא וְכָל כְּלֵי אֶרְגַּלֶיָּא שֶׁלָּהּ, מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכוֹת, אַגָּדוֹת, וּנְתַתִּיהָ לְמֹשֶׁה כַּכַּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ. לֻחֹת. לָמָּה לֻחֹת? שֶׁיְּגִיעָתָן בַּלֶּחִי. כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. שֶׁאִלּוּ הִגִּיעוּ לְיִשְׂרָאֵל לוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִשְׁלֹט בָּהֶם.